התאונה התרחשה לפני 6 שנים. הנפגע נהג ברכבו הפרטי בכביש הראשי בקלנסואה, כאשר לפתע משאית שסטתה לנתיבו פגעה בו. לאחר התאונה, הובהל הנפגע, כיום בן 55, לבית החולים "מאיר" בכפר סבא, ועבר שני ניתוחים לקיבוע שברים ביד שמאל, ידו הדומיננטית.
בשנת 2013, 3 שנים אחרי הפגיעה, הגיש הנפגע תביעת פיצויים נגד נהג המשאית וחברת הביטוח שלו, "הפניקס". הנפגע טען כי בעקבות התאונה נפלט משוק העבודה ונותר עם נכות אורתופדית. לפיכך הוא דרש פיצוי עבור הפסדי שכר וכן עבור כאב וסבל וכיסוי הוצאות רפואיות.
במענה לתביעה הציג נהג המשאית גרסה אחרת לתאונה, ולפיה מי שאשם בה היה רכב שלישי, שגרם לו לסטות מהמסלול. רכב זה לא אותר אמנם, אולם זו הסיבה שבגינה המשטרה החליטה שלא להגיש נגדו כתב אישום, וזו ראייה לכך שהוא אינו אשם בתאונה.
לחילופין נטען כי יש לייחס אחריות משמעותית לתובע, שנסע במהירות גבוהה של 70 קמ"ש, מה שמנע ממנו להסיט את רכבו ולמנוע את ההתנגשות. אלא שהתובע השיב שלא חרג מהמהירות המותרת בכביש, וטענתו לא נסתרה. עוד הוא טען כי לו נהג המשאית היה שומר על מרחק תקין ניתן היה למנוע את התאונה.
לא תאונה הכרחית
סגנית הנשיאה השופטת יעל טויסטר ישראלי הבהירה כי העובדה שבתאונה היה מעורב ככל הנראה רכב שלישי, אינה אומרת שנהג המשאית פטור מאחריות.
"הלכה ידועה היא כי אין רשלנותו של אחד בהכרח מבטלת את הקשר הסיבתי לתוצאות רשלנותו של האחר, אם הגורם הרשלני הראשוני היה יכול לחזות מראש את מעשה הרשלנות השני", כתבה השופטת בפסק הדין.
לאחר שבחנה את הראיות בתיק, כולל ממצאי חקירת המשטרה, הגיעה השופטת למסקנה שנהג המשאית כן אחראי לתאונה. השופטת קבעה כי לא ניתן היה להבין מעדותו מה היה המרחק בינו לבין שני הרכבים האחרים שהיו מעורבים בזירת התאונה, וכי לא הוכח שהרכב השלישי התפרץ לנתיב באופן כזה שאילץ אותו לסטות לנתיב הנסיעה של התובע.
בנוסף, השופטת ציינה כי הנתבע לא הוכיח שעשה כל שלאל ידו כדי למנוע את התאונה, למשל, באמצעות בלימת חירום, צפירה או סטייה לשוליים במקום אל עבר נתיבו של התובע.
עם זאת, השופטת קיבלה בחלקה את טענת האשם התורם וייחסה לתובע 10% אחריות, לאחר שהתרשמה שהוא יכול היה לסטות מהנתיב כדי להימנע מפגיעת המשאית.
באשר לנזקי התובע, השופטת קיבלה את טענתו כי כיום אינו יכול לחזור לעבוד ופסקה לו הפסדי שכר גבוהים בסכום של 639,031 שקל, בתוספת פיצוי על כאב וסבל והחזר הוצאות רפואיות. בסך הכל נפסקו לו 773,127 שקל.
מאחר שסכום זה נבלע בסכום התגמולים שקיבל התובע מביטוח לאומי (כ-1.2 מיליון שקל), שהכיר בתאונה כתאונת עבודה, בהתאם להוראות חוק ביטוח לאומי, חויבו נהג המשאית וחברת הביטוח לשלם לו 25% מהפיצויים שהם 193,282 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מסכום הפיצוי והוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין תאונות דרכים • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד גיא לוי עוסק/ת ב- דיני נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.