פעם הייתה לי זהות מוזיקלית אחידה ויש שיגידו משעממת, גדלתי על פריד, קרליבך, פרחי לונדון ומאוחר יותר גם על דדי. ימי הזוהר של ערוצי הקודש באמצע שנות ה-90 הביאו לי פתאום לאוזניים דברים אחרים שלא הייתי רגיל לשמוע בבית.
כך נחשפתי ליובל טייב עם "ברכה תשימה", "נחמוני" של משה בן מור ועוד כל מיני דברים שכבר הספיקו לברוח מזיכרוני זה מכבר. אי אפשר לומר שהפכתי למאזין של מוזיקה מזרחית. המוזיקה המזרחית כפי שנתפסה אצלי מההאזנה דרך הרדיו שידרה על שני קטבים או כבדה מאד סטייל הפייטנים הותיקים או זולה מידי כפי שיצרו הצעירים שבז'אנר שהתפתח אז במהירות הבזק.
עולם הפיוט והאהבה הגדולה שלי אליו התגלה אליי מאוחר יותר דרך עבודותיו המופלאות של אליהו דגמי המעולה ולהקת הלויים ואחריו הגיע זרם גדול של אמנים שגילו את עולם הפיוט המפואר על שלל כותביו המרגשים והעמוקים מיני ים.
עדיין גם לאחר היכרותי עם פיוטים רבים, רובם בביצועים שקרובים יותר לאוזן המערבית שלי שעדיין לא מכירה מספיק את רזי המקאם וחינו. כדי להאזין לפיוט בביצוע כבד היה צורך לקשור אותי לכיסא ולאזוק את ידיי כדי שלא אמלט מאימת הסלסול הכבד והבלתי נגיש לאוזניי. לכן הופתעתי מאד מהאלבום 'יחיד רם'.
כאשר ראיתי על עטיפתו של דמויותיהם של משה חבוש ודוד שירו כבר כמעט החלטתי שמדובר בעוד אלבום שמקומו לא בארון הדיסקים שלי, אך כדרכי נתתי לו צ'אנס ונשבתי בקסמו מיד.
האלבום הוא פרויקט של עו"ד בשם מנשה אליאס שהחליט להלחין לחנים חדשים לפיוטים בניגוד לסצנה הרווחת של הפייטנים שאימצו לרוב לחנים ערביים לפיוטים כמעט מבלי ליצור לחנים חדשים. אליאס שאינו מוזיקאי בהכשרתו ולמלאכת העיבוד המוזיקלי והפיכת הלחנים הנעימים שלו למוזיקה נגישה הוא גייס את אריאל כהן שעשה עבודה מרשימה במיוחד בעיבודים וגם בנגינת חלק גדול מכלי הנגינה באלבום.
אליאס בחר להלחין כמה מהפיוטים המוכרים דוגמת 'שחר אבקשך', 'שער פתח דודי' ו'בן אדמה' שזכו ללחן קצבי וכיפי וגם כאלו שפחות מוכרים לפחות עבור מי שאינו בקיא גדול.
השירים באלבום בהחלט נמצאים באווירה של הפיוט הכבד, העיבודים קלאסיים בגוון שלהם, אך מדובר בלחנים קליטים ונעימים שתוך האזנה קצרה יגרמו לכם לזמזם אותם בקלילות. שני הפייטנים הבכירים שגויסו לפרויקט שרים בסגנון פיוטי כבד מבלי לוותר על קוצו של יוד או רבע טון מזרחי, אך כאמור הלחנים של אליאס הופכים את הפרויקט לנגיש ונעים.
כאמור מדובר באלבום שהוא הפתעה גדולה בעבורי, האזנתי לו פעמים רבות ואני מתכוון להמשיך ולהאזין לו גם בעתיד מתוך תחושה שמדובר באלבום מהנה אך גם חשוב מאד תרבותית בשל הבחירה להלחין מחדש את הפיוטים העמוקים והחשובים.