מכירים את התינוקות המתוקים הללו שמרגע שנולדו, התפקיד היחיד שלהם הוא לצייץ כשהם רעבים? כן, זה התינוק של השכן, סביר להניח שעם המזל שלכם התברכתם בזן השני של התינוק הצרחן שמרגע שהגיח לאוויר העולם הבין שזה עסק לא פשוט, והוא מבטא זאת בכל רגע נתון ע"י בכי צווחני קורע לב ובמקרים קשים גם את תוף האוזן.
מרגע שיצאו לאוויר העולם, ניכר האופי המולד, הטבע הגנטי של התינוקות, שמתבטא בהתנהגות כזו או אחרת, בפעלתנות או בעצלנות, ולענייננו; בבכיינות יתר או באדישות.
כבר מגיל הגן באינטרקציה הראשונית עם חברה, ניתן להבחין באופי רגיש יותר או פחות אצל פעוט. ועכשיו נשאלת השאלה, האם התפישה המקובלת כ"כ המציירת את האשה כדמות שדמעתה מצויה לעומת הגבר שמאגר הרגש שלו לא מפותח במיוחד, ניכרת גם בגיל הרך?
מחקר ישן שנערך בקרב ילדים מקבוצת גילאים 1-4 מצא כי מין הפעוט לא משפיע על רמת הרגישות שלו ותדירות הסירנות אותן הוא נוהג להשמיע, וההבדל בין רמות הרגישות של הילדים לא עובר דרך המגדר שלהם אלא מושפע מאופיים המולד.
אז מה קורה שם, בדרך, שגורם לחלוקה הברורה הזאת בין גברים לנשים בוגרים. מה קורה בתהליך ההרקמות וההתגבשות של האופי לאדם בוגר?
זה לא שאין גברים רגישים, כולנו נתקלנו ביצור יוצא הדופן שדומע בברית של בנו, או כשהוא שומע שיר רגש נוגע ללב, אך בהחלט ניתן לומר כי האופי הגברי במהותו נוטה להסתיר רגישויות הנתפשות כחולשה.
האופי המולד של כל אחד מתעצב לפי הסביבה בה גדלים, הבדלי חינוך דת וכו'. החמלה, ההבנה וההכלה הם מרכיבים הנרכשים כתוצאה מחינוך והרגל סביבתי, והם, בנוסף לאופי הגנטי קובעים את ההבדל בין רמת רגישות של גבר אחד לרעהו. אבל מהאגו הגברי המולד לא ניתן להתעלם, זה מין אינסטינקט קבוע שמוטבע בכל ילוד בפס ייצור ה'בנים' ומכאן כבר הכל תלוי במינונים.
אך האם התפישה המקובלת לפיה סף הרגישות של נשים גבוה הרבה יותר משל הגברים מבוססת ונכונה?
מחקר ישן שבדק פעם האם גברים רגישים פחות מנשים מצא כי ישנם גברים שסף הרגישות שלהם גבוה אף יותר משל נשים. על אף ' המכשול' הגברי המולד כפי שכבר ציינו; האגו.
במחקר השתתפו 2 קבוצות מיקוד. סגרו קבוצה אחת שהורכבה מאוסף מקרי של גברים זרים בחדר סגור במשך יומיים, ונתנו להם לצפות בכל מיני קטעים רגישים, מרגשים ונוגעים ללב. בתחילה סף הרגישות שם שאף לאפס וחוץ מאנחות קלות מדי פעם כמו: נו טוב, אוי מסכן וכו',לא נרשמה תנועה רגשית מורגשת.
ביום השני לקראת הסוף, משהכירו יותר זה את זה, רמת הרגש עלתה קצת יותר, הם הביעו יותר אמפתיה ורגישות למול הסרטים הנצפים, אך לא במידה מרובה.
לעומת זאת, בקבוצה השניה שהייתה מורכבת ממכרים, חברים וקרובי משפחה שהרגישו בנוח אחד עם השני, ההתפרצות הרגשית אל מול אותם סרטים מרגשים, מפחידים וכו' הייתה ספונטנית ומשוחררת יותר.
הגברים בוכים בלילה? מסתבר שכן
המחקר העלה כי גברים לוקים ברגישות בדיוק באותה מידה בה נשים לוקות. רק שדרך הבעת הרגש שלהם קשורה בשני אלמנטים מרכזיים מצפן האגו, והסביבה, לעומת הנשים שאצלן דרכו של הרגש קצרה מן הלב אל השפה ולחוץ ואין להן שום בקרה עליו ברוב המקרים.
מה שעולה מן המחקר המופלא הזה, כי התפישה הקדומה הרואה בגבר אידיאלי - 'גבר' - קשוח, מאופק, ואדיש היא זו שגורמת לגברים לממש אותה ולהמנע מהבעת רגש. הרצון להחשב 'גבר' גורם לגברים, גם הרגישים שבהם, צורך להסתיר ולהכחיש.
אז אם נתקלתם בגבר רגיש מדי, זה לא בהכרח כי הוא נולד כך. אולי הוא פשוט מרגיש איתכם בנוח והאגו שלו כרגע עובד על שקט.