פוסט שהעלתה ריישל קסטלברי, עקרת בית מפולרידה זכה לאלפי שיתופים ותגובות ולהכרזות מאתרי אינטרנט שונים כמו: "כולם חייבים לקרוא את הפוסט הזה". אז גם אנחנו היינו מאלה שהשתכנעו מההצהרות הנחרצות האלה, ואחרי שקראנו, הבנו שגם אתם צריכים לקרוא אותו, כל הבעלים שנשותיהם הן 'רק' עקרות בית.
"אשתי לא עובדת!!!" מכריזה כותרת הפוסט, ואז מתוארת שיחה דמיונית בין בעל (ב') לפסיכולוג (פ')
"פ: מה אתה עושה למחייתך מר רוג'רס?
ב: אני עובד כרואה חשבון בבנק.
פ: ואשתך?
פ: היא לא עובדת. היא עקרת בית.
פ: מי מכין ארוחת בוקר עבור משפחתך?
ב: אשתי, כי היא לא עובדת.
פ: באיזה שעה אשתך קמה?
ב: היא מתעוררת מוקדם, כי היא חייבת להספיק לארגן הכל. היא מארגנת את ארוחת הצהריים לילדים, מוודאת שהם לבושים היטב ומסורקים, שיש להם ארוחת בוקר, שהם מצחצחים שיניים ושיש להם את כל הציוד לבית הספר. היא מעירה את התינוק, מחליפה לו חיתול ובגדים, מניקה ומכינה חטיפים.
פ: איך הילדים שלך מגיעים לבית-ספר?
ב: אשתי לוקחת אותם לבית הספר, כי היא לא עובדת.
פ: אחרי שלקחה את הילדים לבית הספר, מה היא עושה?
ב: בדרך כלל היא מחפשת משהו שהיא יכולה לעשות בזמן שהיא כבר נמצאת בחוץ, כמו ללכת לבנק או לעשות עצירה בסופרמרקט כך היא לא צריכה לסגור ולפתוח את כיסא תינוק יותר מדי פעמים. לפעמים היא שוכחת משהו ואז היא צריכה לעשות את כל הסיבוב הזה שוב. כשהיא חוזרת הביתה היא צריכה לתת לתינוק ארוחת צהריים והיא מניקה שוב, מחליפה חיתול ומכינה אותו לשינה, מנקה את המטבח, מכבסת, מנקה את כל הבית. אתה יודע, כי היא לא עובדת.
פ: בערב, כשאתה חוזר הביתה מהמשרד, מה אתה עושה?
ב: נח, כמובן. ובכן, אני עייף אחרי שעבדתי יום שלם בבנק.
פ: מה אשתך עושה בערב?
ב: היא מכינה ארוחת ערב, מגישה לי ולילדים, מדיחה כלים, מארגנת שוב את הבית, אחרי שהיא מסיימת לעזור לילדים עם שיעורי הבית היא מכינה אותם לשינה, מלבישה להם פיג'מות, מחליפה חיתול לתינוק, מכינה חלב חם לילדים ומוודאת שהם מצחצחים שיניים. כשהיא במיטה היא מתעוררת לעיתים קרובות להניק את התינוק ואם יש צורך - להחליף לו חיתול בגלל שהיא לא צריכה לקום לעבודה ".
"- זוהי שגרת יומן של נשים רבות ברחבי העולם", מסכמת קסטלברי, "היא מתחילה בבוקר ונמשכת עד השעות הקטנות של הלילה... זה נקרא "לא לעבוד" ?! אמנם 'להיות עקרת בית' זה לא תפקיד שדורש תואר ודיפלומה, אך זהו תפקיד מרכזי בחיי המשפחה! תעריך את אשתך", פונה הכותבת אלינו, הגברים באשר הם, "את אמך, את הסבתא, הדודה, האחות, הבת שלך ... בגלל שההקרבה והויתור שלהם לא יסולו בפז".
קסטלברי מסיימת עם קטע נוסף שפאנץ' בסופו:
"פעם מישהו שאל אישה:
את אישה עובדת או שאת רק "עקרת בית" ??
היא השיבה:
אני עובדת כעקרת בית 24 שעות ביממה ..
אני אמא,
אני אישה,
אני בת,
אני השעון המעורר,
אני הטבחית,
אני המשרתת,
אני האדון,
אני הברמנית,
אני הבייביסיטר,
אני אחות רחמניה,
אני פועלת בניין,
אני קצינת הביטחון,
אני היועצת,
אני האוזן הקשבת,
אין לי חופשה,
אין לי אישורי מחלות,
אין לי יום מנוחה,
אני עובדת יומם ולילה,
אני בתורנות כל הזמן,
אני לא מקבלת שכר ...
ואף על פי כן, הרבה פעמים אני שומעת את הביטוי:
"אבל מה את עושה כל היום?"
כי האישה היא כמו מלח: נוכחותה לא זכורה, אבל היעדרה הופך את הכל לתפל וחסר טעם.
מוקדש לכל הנשים שנותנות את חייהן למען רווחת משפחותיהם". חתמה הכותבת.
הפוסט הזה הציף תגובות נלהבות משני צידי המתרס, מנשים וגברים כאחד כשחלק תומכים בחום וחלק מנסים בכוח 'להשבית שמחות'. לממורמרות שטענו כי "אני עובדת במשרה מלאה ועדיין עושה את כל מה שברשימה", ענתה קסטלברי וכתבה: "גם אמהות עובדות, וגם אבות, יכולים לקרוא את המסר הזה ולהחליף את הסיטואציה שלי בשלהם, והוא עדיין יהיה רלוונטי".
ואישה אחרת כתבה: "תפסיקו לקחת את הנשים שלכן כמובנות מאליהן, ותתחילו להעריך". תכל'ס.