יהודים רבים שעברו את זוועות השואה הנוראות פרקו את רגשותיהם ואת מועקתם בדרכים שונות, והותירו אחריהם תיעוד של יומנים, מכתבים וגם ציורים שצוירו, בין השאר, על ידי ילדים, נוער ואף אמנים שחזו וחוו את הקטסטרופה.
לרגל עשרה בטבת, יום הקדיש הכללי, אקדיש את הטור לניתוח ציורים שנמצאו מהתקופה הארורה ההיא. האחד, צויר על ידי ילדה צעירה, והשני, ככל הנראה, על ידי נערה בוגרת.
הציור הבא שייך לילדה בת 10 שמתארת בו חלוקה של מעט מזון לאסירים יהודים בשואה. הכותרת שנתנה לציור היא: "כולם היו רעבים".
בציור שלפנינו נראית שורה של אנשים העומדים בתור לקבלת המנה היומית שלהם. אם נתבונן היטב, נראה שהילדה לא ציירה פה לדמויות והשמיטה את כפות הידיים. בדרך כלל, השמטת פרטים בציורי דמויות חושפת מידע אודות קושי מסוים או התמודדות שיש למצייר בנוגע למה שהאיבר המושמט מסמל.
פה הוא איבר בעל חשיבות עיקרית מאד בציורי דמויות כיוון שהוא מסמל תקשורת, והשמטתו מהווה סימן חמור. הפה קשור גם לנושא האכילה, כך שלא פלא הוא שילדה אומללה ורעבה זו השמיטה אותו, בתת-מודע.
לעומת זאת, השמטת כפות הידיים בציור היא ביטוי להרגשת חוסר האונים והעדר תחושת הביטחון שלה, מסיבות מובנות. בנוסף, בחלקו התחתון של הציור ניתן להבחין בנערה שזרועותיה מושטות כלפי מעלה כתיאור מציאות של איום על החיים או כסמל לקריאה לעזרה.
עיניים מושחרות ועץ יבש
בציור העצוב הבא שנמצא בין ההריסות של מחנה אושוויץ, מתוארת אשה האוחזת בילדה כשעיני הדמות מושחרות לחלוטין - עובדה המסמלת את החרדה, הדאגה הרבה והעצבות של המציירת.
הדמות מצויירת בצד הימני של הדף, מה שמסמל את הריחוק שלה מן הבית - בציורים, צד שמאל מסמל את הבית.
בצד הנגדי, מצויר עץ יבש, ערום מעלים. העץ מתאר מצב קודר ומסמל תחושת יאוש וחוסר תקווה. אם נשים לב, לעץ בסיס חלש, הוא נוטה ליפול ומבטא, באופן לא מודע, את חוסר היציבות שחשה המציירת והקושי לשאת את המצב הנורא במחנה ועל רקע עקירתה ממקום מגוריה.
כמו בציור הקודם, גם הציור השני מעביר מסר חד של חלל גדול ריק, מה שמצביע על חרדה מהבלתי נודע ותחושה כבדה של בדידות.
>> לכל הטורים של תמר פינקלשטיין על גרפולוגיה ופענוח ציורים
תמר פינקלשטיין - גרפולוגית מוסמכת מטעם האגודה לגרפולוגיה מדעית בישראל. מרצה ויועצת על פי איבחון כתב-יד וציורים.
טל': 052-801-2031 | tamarf.grapho@gmail.com