המעצב גדי אלימלך הגיש את התביעה בעילות של גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת זכות יוצרים ופגיעה במוניטין.
הוא סיפר כי בשנת 2014 התברר שהחברה מוכרת בסניפיה שבכל רחבי הארץ עותקים רבים ומזויפים של שמלה ייחודית שהוא השיק שנה לפני כן כפריט ייחודי בכמות מוגבלת. לאחר שדרישותיו מהחברה לא נענו, הוא פנה אל בית המשפט כאמור.
בתביעתו הוא ביקש צו מניעה שיאסור על החברה לעשות כל פעולה בשמלה שבמחלוקת, וכן פיצוי על הפרת חוק עוולות מסחריות.
הוא טען בין היתר כי מעשי התובעת בם בבחינת מה שנקרא בעגה המשפטית "גניבת עין" מתוך כוונה להתעשר, ותוך הטעיית ציבוא הלקוחות וניסיון להפיק רווחים מן המוניטין שלו.
רנואר – הנתבעת – טענה כי לא ביצעה את העוולות המיוחסות לה, וביקשה לדחות את התביעה. היא אף טענה כי התובע לא הוכיח את המוניטין שהוא מייחס לעצמו.
יתרה מכך, נטען כי התובע פועל בחוסר תום לב, ומתוך רצון לפגוע בחופש העיסוק והתחרות שלה. לטענתה, היא כלל לא העתיקה את השמלה, שהרי השמלות כלל לא דומות זו לזו, ולכן נראה שכל רצונו של התובע הוא "רעש תקשורתי" שיביא לו פרסום.
בנוגע לשמלה, היא טענה כי לקוחותיו של המעצב, המחפשות את מוצריו אינן יכולות לטעות בין שמלתו לבין זו שלה.
נינט זה לא מוניטין?
השופט גדעון גינת הסביר בעוולת "גניבת עין", יש להוכיח שני תנאים: המוניטין שרכש היצרן, והחשש הסביר להטעייה של הציבור כי השירות או הנכס שמציעה הנתבעת הם למעשה שירות או נכס של התובע.
במקרה הנוכחי, לאחר שעיין בחומר הראיות, השופט קיבל את התביעה. ראשית, השופט השתכנע כי לתובע יש מוניטין בתחום, והזכיר בין היתר כי הוא עיצב את שמלת החתונה של נינט טייב.
בפסק הדין נכתב: "האם דמות ידועה ומוכרת היטב כ'נינט' היתה בוחרת ליום חתונתה בשמלה של מעצב עלום שם? מסופקני".
לאחר מכן, השופט השווה בין שתי השמלות – בתמונות שאף הוצגו בפסק הדין – והגיעה למסקנה כי "קשה מאד ליתן הסבר לדמיון הרב ביניהן, ואולי זו הסיבה לכך, שאיש מטעם הנתבעת לא ניסה להציג בפני בית המשפט הסבר כזה או אחר".
בהקשר זה השופט ציין כי הנתבעת לא הביאה ראיות של ממש בנוגע לדרך שבה השמלה עוצבה.
"מסקנתי היא, כי התשתית הראייתית שהוכחה בענייננו תומכת בעמדת התובע הן בשאלת ההכרה וההוקרה שרכש לגבי השמלה שעיצב, כאשר קהל הלקוחות הרלבנטי מקשר בינו לבין השמלה, והן באשר לדמיון המטעה שבין שמלת הנתבעת (שהוגשה כמוצג) לבין זו שעיצב התובע", סיכם השופט.
לפיכך, השופט חייב את הנתבעת בפיצויים בסך 55,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ניר קריטי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד גל אראל
עורכי דין קניין רוחני • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: יואב סלומון עו"ד עוסק/ת ב- קניין רוחני
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
