יותר מ-40 שנה אחרי מבצע אנטבה, בו שוחררו החטופים הישראלים, מאפשרים מסמכי ארכיון משרד החוץ הצרפתי שנפתחו לעיון החוקרים והציבור, גילויים חדשים על מהלך האירוע, שאותם מביא העיתון "לה מונד".
בין היתר מראים המסמכים, לפי טענת העיתון, שמבצע צה"ל לא היה חשאי ושכמה מדינות ידידותיות, בכללן בריטניה וגרמניה ידעו עליו, מה שמסביר את ביטול טיסת לופטהאנזה שהייתה אמורה לנחות בשדה התעופה באנטבה באותו לילה.
מהמסמכים עולה כי נשיאה של אוגנדה, אידי אמין לא ידע מראש על הגעת המטוס עם החטופים עליו והוא קיבל שיחה מהחוטפים רק כשהיו בדרכם אליו. אמין הגיע לשדה התעופה רק שעתיים לאחר הנחיתה והחוטפים אף סירבו לתת לו לעלות על המטוס.
עוד ניתן ללמוד מהמסמכים כי צרפת פעלה שהמטוס יישאר באוגנדה זאת מהמחשבה שלו יצטרך המטוס לטוס משם הוא ינחת במדינה עוינת יותר.
למרות טענות החוטפים כי הסלקציה אותה ביצעו בנוסעים התבססה רק על האזרחות הישראלית ולא על עובדת יהדותם עולה מהמסמכים כי החוטפים בהחלט ביצעו מיון על סמך יהדותם של הנוסעים וכאלו שהיו בעלי אזרחות כפולה הושארו באנטבה ולא שוחררו יחד עם בעלי האזרחות הזה.
נושא נוסף רגיש העולה מן מהמסמכים, 2 מתוך שלושת החטופים שנהרגו במהלך המבצע מתו כנראה מאש ישראלית.
להוריו של ז'אן ז'אק ממוני נאמר כי הוא נפטר מהתקף אסטמה באנטבה, אך מהעדויות שנמצאות במסמכים ראו את גופתו מנוקבת בכדורים. גם פסקו כהן שנהרג באנטבה ככל הנראה נורה על ידי החיילים לאחר שנחשד כאחד מהמחבלים.
עד היום סירבה ישראל להודות בכך באופן רשמי למרות שגם במקרה כזה האחריות על מותם מוטלת על החוטפים. בנוסף, חילוץ בסגנון שנעשה באנטבה נחשב להצלחה אדירה גם במחיר מותם של 2 מהחטופים, מחיר מצער אך לעתים בלתי נמנע.