כך מונה מרן הגראי"ל לראש כולל פוניבז'

בימים אלו יצא לאור ספר חדש על מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן, הכולל בתוכו למעלה משש מאות עמודי כרומו בצבע, תמונות מחייו של מרן, הנהגותיו וסיפורי מופת. המהדורה הראשונה הודפסה ב-12 אלף עותקים.

מקום מגוריהם הקבוע של ההורים בבריסק היה במרחק שני בניינים מביתו של המרא דאתרא, הגאון רבי יצחק-זאב סולובייצ'יק. לימים העידה בת הגרי"ז, מרת ליפשא פינשטין ע"ה, כי אבי רבנו היה מסור מאוד לאביה, ובוודאי בשל כך זכה לבן כזה.

בהגיע העת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו הוענק לרך הנולד שמו בישראל, אהרן-יהודה-לייב, על שם שניים מסביו: רבי אהרן ורבי יהודה-לייב. שם משפחתו המקורי היה, כאמור, שטימן. האות נ' נוספה בתקופה מאוחרת יותר, מסיבות טכניות.

צומח 'חפץ חיים' חדש

במעלליו יתנכר נער. בהיותו כבן שתים-עשרה שנה יצא הקול בעולם התורה כי בבריסק צומח "חפץ חיים חדש...", לא ארכו הימים ורבנו נכנס ללמוד בישיבת "תורת חסד", בראשות הגאון רבי משה סוקולובסקי בעל ה"אמרי משה"...

מי יחיה ומי ימות

סיפר רבנו: "לרבי אלחנן וסרמן היה כרטיס לעלות לארץ ישראל, אך מכיוון שבנו חלה ברגלו הוא נשאר באירופה ולא עלה לארץ. מאוחר יותר פרצה השואה האיומה והוא נהרג בידי הרשעים. הכל משמים; מי שנגזר עליו לחיות יחיה, ומי שנגזר עליו למות – ימות...".

עוד בנושא גזרות שמים אמר רבנו בשם החזון איש, כי לפעמים אפשר לראות שבסוף השנה נפטרים יותר, כי בשמים כביכול גומרים אז את החשבונות של אותה שנה.

השגחה פרטית מופלאה בשידוכים

רבנו האריך לדבר בעניין ההשגחה הפרטית המופלאה בענייני שידוכים: "הקדוש ברוך הוא מגלגל את העניינים בכל מיני אופנים כך שייווצרו שידוכים, הנה יוסף הצדיק – כל המעשה שהיה עמו נתגלגל כדי שיישא את בת פוטיפר לאישה.

לפעמים הקדוש ברוך הוא מסדר שלאחד לא יהיה כסף ועל ידי כך הוא משתדך עם משפחה שמתאימה לו.

לאחר מכן הצביע רבנו על ההשגחה הפרטית המופלאה שליוותה אותו וגרמה לו לנסוע לשווייץ.

"היו לי הרבה סיבות להישאר בבריסק", אמר, "אבי רצה שאלמד אצל הרב. אבל פשוט התביישתי להיות הצעיר שבחבורה... אילו הייתי נכנס לשיעור אפילו פעם אחת כבר לא הייתי עוזב. והנה, בסופו של דבר, כל מי שנשאר בבריסק נספה בשואה הנוראה, ולא נשאר איש מכל הקהילה".

מדוע תושבי כפר סבא פטרו את מרן מהשתתפות בשמירה?

בתחילת קיץ תש"ו נתמנה רבנו בהמלצת החזון איש לראש ישיבת חפץ חיים בכפר סבא, ולצורך מילוי תפקידו עבר לגור שם עם משפחתו. שם בישיבה החל רבנו לחוש כי הגיע אל המנוחה ואל הנחלה. "כשלימדתי לפני כן שמונה שנים בשווייץ", סח פעם, "לא היתה שם ישיבה אמתית; היה זה דומה יותר ללימוד בבית ספר. ברוך ה' בכפר סבא כבר היו לי תלמידים טובים וכך זכיתי אף אני ללמוד טוב יותר, כי כשיש תלמידים בעלי כישרונות צריך להכין היטב את הגמרא לשיעור ועל ידי כך מתעלים".

מאחר שהמקום שכן בסמיכות לכפרים ערביים היו תושבי כפר סבא עורכים תורנויות שמירה בלילות, אבל את רבנו הם פטרו מהשתתפות בשמירה, מכיוון שראו את מעלתו ואת קדושתו והבינו שאל להם להפריע לו לעסוק בלימודו.

הרב מפונוביז' ממנה את מרן לראש הכולל

בשנת תשכ"ה חיפש הרב מפוניבז' תלמיד חכם מתאים לעמוד בראשות כולל פוניבז'.

סיפר הגאון רבי יוסף ישראלזון זצ"ל: "אני הייתי מאלה שדחקו ברב כהנמן זצ"ל להביא ראש כולל. ביקשנו שיהיה זה אדם מרומם שירומם את כל הכולל – אבל לא כזה שיכפה דעתו על האברכים בכולל ויגרום לאווירה עכורה".

המשך הדברים מובן מעדותו של הגאון רבי גבריאל קנופלר: "יום לפני בדיקת חמץ תשכ"ה עבר מרן הרב מפוניבז' זצוק"ל בלונדון, וכדרכו בקודש התארח בביתו של הרב יעקב (ג'קי) לויסון. כששמעתי על בואו יצאתי לשדה התעופה כדי להקביל את פניו.

כשהבחין בי הוא פתח ואמר: 'בנסיעתי, נפל במוחי א מוראדיגער איינפאל (הברקה נפלאה): אני הולך למנות את רבי אהרן-לייב לראש הכולל. הוא צומח להיות אדם גדול מאוד'. כך התבטא אז הרב זצוק"ל".

הגאון הצדיק רבי דן סגל למד אז בכולל ומעיד: כשמינה הרב מפוניבז' זצ"ל את רבנו לעמוד בראשות הכולל הוא פנה לאברכים ואמר להם: "הבאתי לכם ראש כולל שיענה לכם בכל התורה כולה; ולא רק בזה, אלא תוכלו להתייעץ עמו בכל ענייני החיים, בדיני נפשות ובחינוך הילדים".

ביתו של רבנו המשמש כאבי עולם הישיבות, הומה כידוע ומשמש כאבן תלפיות לאלפי ישראל, מגדולי תורה ומוסר ועד צעירי הצאן, עולים אל הקודש פנימה לעצה ותושיה וראש הישיבה המשמש כאב רחום נושא בעול כל אחד ואחד.

מה הוא יעשה ברחוב?

כך פעמים רבות כאשר התייעצו עם רבנו בנוגע לסילוקו של בחור מהישיבה, ברובם ככולם של המקרים הוא משמיע את דעתו ברורה ויצוקה: "לזרוק בחור מהישיבה – זה רק מקלקל יותר! וכי מה הוא יעשה ברחוב חודש ימים?".

עוד שגור בפיו של רבנו: "אם מסלקים בחור מהישיבה פשוט הורגים אותו! החפץ חיים לא היה נותן לסלק בחור מהישיבה בשום אופן!".

ופעם השיב לשאלה מתי יש לסלק תלמיד מהחיידר: "אינני יודע, אולי כשעושה אלף עבירות ביום...".

מרן לבחור שפרץ בבכי: התורה כמו דבש

סיפור מדהים הממחיש את היות רבנו 'אב רחום' לצאן מרעיתו מומחש בקטע הבא.

יום אחד הגיע בחור לבית רבנו ואמר שברצונו לשאול שאלה. "אבל בבקשה, תנו לי להתבטא כרצוני ואל תתערבו בדברי", התנה עם בני הבית לפני שנכנס.

הבחור פנה אל רבנו ושאל: "האם ראש הישיבה אוהב לאכול סטייק?"

רבנו הגיב לשאלה בחוסר עניין: "אינני יודע מה זה..."

הסביר הבחור: "אלו פרוסות בשר שמטגנים אותן קלות בשמן ואחר כך צולים בתבלינים. זהו מעדן טעים במיוחד!"

כאן פנה רבנו אל הבחור בתמיהה: "מה אתה רוצה ממני?"

הבחור פרץ בבכי והסביר את כוונתו: "אני אומר שסטייק הוא מעדן טעים, ואילו ראש הישיבה אינו מוצא בו עניין. ומה אעשה שבלימוד התורה הדבר הפוך?! הרב אומר שהתורה מתוקה – ואני איני מצליח לחוש במתיקותה כלל..."

רבנו חש את כאבו של הבחור. הוא נשא אליו עיניים מלטפות ושאל: "אמור לי, האם דבש הוא מתוק?"

"ודאי", השיב הבחור, "אין עוררין על כך שהדבש מתוק".

"ומה נאמר אם יבוא אדם ויצהיר כי אינו חש כלל במתיקותו של הדבש?" המשיך רבנו, "בוודאי נאמר כי משהו בחוש הטעם שלו התקלקל; כנראה הוא סובל מפצעים בפיו..."

"הוא הדין לענייננו", הגביה רבנו את קולו. "הכל יודעים כי התורה מתוקה מדבש ונופת צופים, ומוכרחים אנו לומר אם כן כי מי שאינו חש במתיקות התורה סובל, כנראה, מפצעים רוחניים בפיו. אולי אלו דיבורים אסורים של לשון הרע ורכילות, אולי ניבול פה או חטאים אחרים. ראשית כל עליו לרפא את פצעיו, ואז יזכה לחוש בטעמם הערב של דברי התורה".

מה הסיבה שהבחור לא מבין?

באו לשאול את רבנו אם אפשר ללמד מסכת יבמות בישיבה קטנה.

השיב רבנו: "אין מניעה לעשות זאת, העיקר שהדברים יהיו ברורים למגיד שיעור".

באופן כללי אמר רבנו: "אני טוען, שאם ר"מ מסביר משהו לבחור בן חמש-עשרה שאינו קשה הבנה והבחור לא מבין, אות הוא לכך שהר"מ עצמו אינו מבין את הדברים כל צרכם".

מדוע אין "גישמאק"? עדות ממרן החזו"א

"החזון איש אמר לי פעם", סח רבנו, "שראש ישיבה קטנה אחת התאונן בפניו שלתלמידים אין 'גישמאק' בלימוד פשט הגמרא.

'הבעיה היא', אמר לי החזון איש, 'שלראש הישיבה הזה בעצמו אין 'גישמאק' בפשט, ולכן גם לתלמידים אין...'

אם הוא בעצמו היה נהנה מהלימוד, היה מעביר את ההנאה גם לתלמידיו".

חכם לב יקח מצות

רבנו חי בצורה מוחשית מאוד את ההכרה בערכה העצום של כל מצווה ומצווה. כאלף עדים מורים על כך משפטים אגביים שהוא מפטיר בהזדמנויות שונות, ומעבר להם – כל צורת התנהלותו ואופן התייחסותו לנושאים שונים.

באחת השנים, באמצע סעודת ליל יום טוב ראשון של סוכות, הרים רבנו את ידו ואמר: "אה, עכשיו אפשר לקיים מצווה בכל רגע!" משפט זה בניסוחים שונים נשמע מפיו גם בשנים אחרות בימי חג הסוכות.

מנגד, בערב סוכות אמר רבנו: "היום נפרדים מידיד טוב – מהתפילין. לפני שעליתי ארצה הייתי רגיל להניח תפילין גם בחול המועד".

ובאסרו חג אמר ודמעות בעיניו: "היום צריך לשמוח שיש לנו כזאת מצווה חביבה כמו התפילין. כזאת מצווה חשובה – כמו בן יחיד. שבוע ימים נפרדנו ממנה!".

מן המפורסמות, אהבת התורה יגיעתה ועמלה של רבנו מילדותו ורק ממנה הוא שואב את כל תחושותיו

מה יכול לשמח יהודי? רק תורה!

כך, כשנכנס אליו אברך "בוודאי תירצת היום איזה תוספות קשה או סוגיה סבוכה!" קידם רבנו את פניו של אחד הנכנסים לחדרו.

"למה ראש הישיבה חושב כך?" שאל הנכנס.

"ניכר על פניך שאתה שרוי בשמחה", השיב רבנו, "ומה יכול לשמח יהודי יותר מתירוץ טוב?".

ישועה גדולה

אברך שזקוק היה בביתו לישועה גדולה ניגש לשאול את פי רבנו מה ביכולתו לעשות כדי לזכות בישועת ה'. ענה לו רבנו: "אם תסייע במסירות מיוחדת להחזקת תורה תזכה לישועה מיוחדת. ואם אין לך משלך, תקיים 'גדול המעשה יותר מן העושה'".