הגאון ר' מרדכי גולדשטיין זצ"ל שנפטר בערש"ק תולדות נודע כראש ישיבת התפוצות -ישיבה לבעלי תשובה- תולדות חייו וקורות ישיבת התפוצות יכולים למלא ספר עב כרס, אך כאן נציין בקיצור את סיפור חייו המרתק בפני עצמו.
ראש הישיבה נולד בתרצ"ב (1931) בארה"ב לאביו הרב משה ז"ל שנודע כמי שלחם רבות למען היהדות בארה"ב, כאשר באותם ימים של חושך רוחני, לא וויתר אביו על חינוך תורני, -כאשר הוא נזקק לנסוע בשלוש רכבות לכל צד- לא היה זה דבר המובן מאליו.
למד בת"ת סלנט במנהטן ובישיבה קטנה עץ חיים ולאחר מכן בישיבת חפץ חיים אצל רבו המובהק הגאון ר' העניך ליבוביץ זצ"ל ויצק מים על ידי מרן הגר"א קוטלר זצ"ל. כבר בגיל צעיר הכירו בו רבותיו כי נועד לגדולות. וסמכוהו למו"צ ודיין.
לאחר נישואיו בשנת תשט"ז עם רעייתו מרת מלכה תבדלחט"א לבית צרויה המשיך בלימודיו בישיבת "חפץ חיים" כשבמקביל החל לשמש כרב בקווינס ור"מ בשיבת ח"ח לצעירים, באותה תקופה למד בחברותא עם הגרח"פ שיינברג זצ"ל ראש ישיבת "תורה אור" אליו היה מקורב שנים רבות.
בשנת תשכ"ד 1964 עלתה כל ישיבת ח"ח בראשות הגאון ר' העניך זצ"ל לארץ ישראל כשראש הישיבה מצטרף אליהם עם כל משפחתו, ולאחר שחזרה לארה"ב, נשאר ראש הישיבה בארץ כשהוא משמש כראש ישיבה לחלק התלמידים שנשארו ולחדשים שהצטרפו אליהם.
דרכה של הישיבה הצעירה בארץ לא הייתה סוגה בשושנים, תחילה התמקמה הישיבה בעזרת הנשים של ישיבת חברון גאולה בתמיכתו ראש ישיבת חברון דאז הגאון ר' יחזקאל סרנא זצ"ל ומשגדלה הישיבה הועברה לבית היתומים דיסקין.
הייתה זו הישיבה הראשונה שיועדה לתלמידי ישיבות בני חו"ל וכבר זה היה חידוש בעולם הישיבות של אותם הימים.
בארץ ישראל של טרום מלחמת ששת הימים שרר מצב מדיני מתוח ביותר והורי התלמידים האמריקאים הפעילו לחץ כבד על ילדיהם שישוב לארה"ב, ואכן סמוך למלחמת ששת הימים תשכ"ז חזרו מרבית תלמידי הישיבה לארה"ב כשמקצתם דבקו בראש הישיבה, שהחל בהנהגת הישיבה בארץ ישראל, ובמקביל למד ראש הישיבה במכון "הארי פישל".
הישיבה הראשונה לבעלי תשובה
המהפך התודעתי בנחיצות ישיבה המיועדת לבעלי תשובה החל כאשר בעל תשובה צעיר בשם לייזי סאקס בן טובים מחו"ל ביקש להתקבל לישיבת קול תורה בראשות הגרש"ז אוירבעך זצ"ל, הלה היה בתחילת דרכו וראש ישיבת "קול תורה" סרב לקבלו עקב חשש מהשפעתו על רמתם הרוחנית של בני הישיבה, חשש שלא יובן לרבים היום אך כרוך בהבנת המצב באותם ימים טרם החל גל התשובה הגדול כשהתנועה הייתה ברובה אל מחוץ לכותלי הישיבה ולא להפך.
הגר"מ גולדשטיין זצ"ל שראה בצערו בצעיר השבור מחמת הדחייה החליט שהוא יהיה זה שייפתח ישיבה אליה יוכל להתקבל כל יהודי והקריטריון היחיד לקבלה הוא הרצון ללמוד תורה.
לישיבתו קרא "תורת ישראל" משמע ישיבה השייכת לכלל ישראל, כשהוא מצטט את הגמ' הידועה אודות כתר התורה המונח בקרן זווית וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול, כשהוא מעצב את סמל הישיבה בהתאם.
המדובר היה במהפך חשיבתי בצירוף העובדה שהגר"מ גולדשטיין לא היה ממשפחת ראשי ישיבה דבר שלא היה מקובל באותם ימים בהם רק בן או חתן של ראש ישיבה זכה למעמד מוכר של מי שיכול לשמש בתפקיד נישא זה.
בדיוק באותה תקופה בארה"ב החל תהליך של שינוי תודעתי והנוער נסחף בחיפוש אחר מוסכמות חדשות, צעירים אלו –רבים מהם יהודים- כונו "נוער הפרחים" והתחברו לערכים של "אהבה ושלום" כלל עולמיים, בחיפושיהם אחר משמעות נמשכו רבים מהיהודים שבהם לארץ ישראל, כאן ניסו להתחבר אל ההוויה הישראלית שלא כל כך הצליחה להכיל אותם.
מי שזיהה את הפוטנציאל, היה ראש הישיבה ובפיקחות רבה, חיבר את אותם נשמות אבודות אל העולם העשיר של היהדות תוך שהוא משתמש בערכים המוכרים להם "אהבה ושלום" ומתרגם אותם למונחים יהודיים. כאשר התנאי היחיד להתקבל לישיבתו הוא החיבור ללימוד התורה, החל ראש הישיבה בבניית הישיבה הראשונה מסוגה בעולם "ישיבה לבעלי תשובה".
באותם ימים היה זה מחזה נפוץ בישיבה ובו מגיע צעיר עם גיטרה ושערות מגודלות אל הישיבה לעיתים מתוך סקרנות גרידא, ותוך כמה שעות הוא כבר שקוע עמוק בתוככי הסוגיא הנלמדת.
שיטה זו של חיבור ישיר אל התורה ללא תנאים מוקדמים הוכיחה את עצמה כשרבים מאותם צעירים דאז משמשים כיום בעצמם כראשי ישיבות רבנים דיינים ומחברי ספרים בארץ ובעולם.
כך ביום כ"ג אלול התשכ"ח נפתחה רשמית של "ישיבת התפוצות – תורת ישראל" בהר ציון, קדם לכך מסעו של ראש הישיבה בחיפוש אחר מקום של קבע, מי שהביא את ישיבת התפוצות להר ציון היה מנכ"ל משרד הדתות דאז דר' שמואל זנוויל כהנא ז"ל אישיות מרתקת בפני עצמה, ומי שנודע כממונה על הר ציון, לאחר ניסיון קצר של השתכנות בבית כנסת הרמב"ן ששוחרר לא מכבר מידי הירדנים ושימש כדיר עיזים, עברה הישיבה למבנה ממול ציונו של דוד המלך בהר ציון, במבנה ששימש כבית כנסת בקומה שמעל מוזיאון "מרתף השואה" ההיסטורי שם החלה הישיבה הצעירה להכות שורש ולפרוח.
באותה התקופה החל הר ציון לרדת מהגדולה, לה זכה בין השנים ה'תש"ח - ה'תשכ"ז, עקב מיקומו כנקודת תצפית לכיוונו של הכותל שהיה בשליטת הירדנים. סדרה של מבנים עתיקים ומטים לנפול שימשה את הישיבה, למגורים וכחדר אוכל, והישיבה יצאה לדרכה.
בשנות התש"ל-התש"מ: אוהב את הבריות ומקרבן
באותם ימים הייתה ישיבת התפוצות גולת הכותרת של עולם התורה כשהיא מושכת אליה את מיטב הבחורים שנפשם חשקה לחזור לצור מחצבתם, וביניהם מנהיגי תנועת התשובה בעשורים האחרונים, שהיו רובם ככולם תלמידיו של ראש הישיבה, לפחות בתחילת דרכם. בשיאה מנתה הישיבה כ- 220 בחורים לשם השוואה ישיבת חברון המפורסמת מנתה באותם ימים כ-250 בחורים.
תופעה נפוצה באותם ימים בהם אווירת ה"רוחניות" הייתה כאמור נפוצה גם בין צעירים שהיו רחוקים מדרך התורה, ומאות אלפי בני נוער הלכו בעקבות מורים רוחניים ש"מכרו" להם "תורות" מן המזרח הרחוק, חלק גדול ממנהיגי אותם כתות –שמנו לעיתים למעלה ממיליון "מאמינים" אדוקים ברחבי העולם- היו יהודים, ומשהגיעו למחיצת ראש הישיבה הפכו בעצמם לתלמידי חכמים, כשהם זונחים מאחוריהם תהילת עולם.
באותה תקופה כשר' שלמה קרליבך ז"ל נודע כמי שיש בכוחו לפתוח את לב הנוער אל התורה מתוך שירה וניגונים, הוא אף מסר שיעורים במסגרת הלימודים בישיבה, ועד היום מספרים תלמידי הישיבה בערגה על התמדתו המיוחדת והיותו תלמיד חכם מופלג, צד שפחות נודע באישיותו.
בכלל נושא לימוד התורה מתוך שירה היה נושא מרכזי בישיבה, וכשלמדו בישיבה על מעלת שינון המשניות מתוך זמרה קיימו זאת הלכה למעשה, וכלי נגינה נשלפו והבחורים שבחלקם שימשו כמוזיקאים מקצועיים בטרם התקרבו לדרך התורה, החלו לנגן את המשניות ובהמשך פסוקים מתוך התנ"ך, כך למעשה הוקמה "להקת ישיבת התפוצות" שהתפרסמה בארץ ובעולם כלהקה שפרצה את הדרך עבור המוסיקה היהודית וסללה מסילות באמצעות המוסיקה לאוזני המאזינים הרחוקים מדרך התורה.
ניתן להבין שצעדים מהפכניים אלו שנקט ראש הישיבה, בקרובם של יהודים לדרך התורה, לא עברו בשקט, ולא אחת פורסמו נגד ראש הישיבה, ונגד חבורת ה"היפיס" בעלי הגיטרות והשער הארוך, פשקווילים בחוצות העיר. אך כוונותיו הטהורות של ראש הישיבה הוכיחו את עצמן כשאותן "היפים" הופכים אט אט לבני תורה במלוא מובן המילה.
לשם הבנת המהפך הרעיוני שהנחיל ראש הישיבה ניתן לציין את הסיפור הבא : כאשר ביקשה הישיבה הצעירה להיתמך ע"י משרד הדתות, ככל הישיבות, נתקלו מנהלי הישיבה בתדהמה ובהכחשה מוחלטת, שכן המושג "ישיבה לבעלי תשובה" לא היה קיים, וכדי לאשר מימון הוצרכו להחתים את הרבנים הראשיים לישראל, ולהמציא יש מאין קריטריון חדש לתמיכה, שממנו נהנים עד היום כלל הישיבות לבעלי התשובה.
מהפך רעיוני נוסף, שהפך לנחלת הכלל, חולל ראש הישיבה בהקימו מוסד מקביל לנשים ונערות בעלות תשובה, על מנת שבוגרי הישיבה ימצאו את זיווגם בנקל, כאשר רעייתו הרבנית תליט"א עומדת בראש הסמינר, ומפקחת על רמתו הרוחנית הגבוהה. וכך זוגות רבים חבים את חייהם הרוחניים למפעליו הכבירים.
שנות התש"מ-התש"נ: ימין ושמאל תפרוצי
שנים אלו עמדו בסימן התבססות וצמיחה, אלו שנים בהם הקים ראש הישיבה את הישוב מיצד בספר המדבר, על אדמת טרשים, כשהוא מצטט את דברי הרמב"ם על מצב הדור כשהוא נגוע בהשחתה צריך לברוח אל המדבר ולהתרחק ממנו ככל הניתן. כשבנו הבכור הרב ישראל גולדשטיין משמש כרב הישוב עד היום.
פרשה כאובה נוספת אירעה בשנת התשד"מ ונשכחה מלב הציבור, והיא שריפת היכל הישיבה ובתוכם ארון הקודש ו-15 ספרי תורה ובינם ספר התורה העתיק של המהר"ם מרוטנבורג. בן עוולה העלה את היכל הישיבה באש, והלוויה בהשתתפות עשרות אלפי יהודים, ליוותה את ספרי התורה לקבורה. כאשר סימני השריפה ניכרים עד היום בהיכל הישיבה.
משנשאל רשכבה"ג מרן הסטיפלער זצ"ל מה התיקון לחורבן נורא שכזה, השיב שבמקום שנשרפה התורה מודגש הצורך לחנך את ילדי ישראל לתורה, ובאותן שנים אכן הקים ראש הישיבה תלמוד תורה ובית הספר לבנות, ששימש את ילדי הקהילה במשך שנים רבות. כשבראש המוסדות עומד בנו הרב שלמה גולדשטיין.
שנות התש"נ-התש"ע: הקרב על ההר
סיפורה של הישיבה בעשרות השנים האחרונות מערב פוליטיקה קטנה וכסף רב, מיקומה של הישיבה החרדית בלב האגן הקדוש כפי שמכונה אזור העיר העתיקה, לא ערב לטעמם של מנהיגים פוליטיים שונים, מה גם שנוכחות הישיבה מנעה מהם את האפשרות לשנות את צביונו של מקום קברי בית דוד כאוות נפשם.
ראש הישיבה נלחם כארי עד שארית כוחותיו בכוונות זדון של גורמי ממשל שונים, אשר חפצו בעסקה מול מדינת הוותיקן, בעסקה נכללו וויתורים על שטחים מסוימים בהר ציון, לטובת כינון יחסים דיפלומטיים מול מדינת הוותיקן המייצגת מיליארד וחצי "מאמינים".
ראש הישיבה שהיה ער לסכנה עמד והתריע בפני כל על הסכנה האורבת לנוכחות היהודית בציון דוד המלך, וזאת למרות שבאופנים שונים ובהתנכלויות רבות ניסו להכניעו, החל מהצעות כלכליות אדירות, ועד איומים והטרדות משפטיות שונות, יתרה מכך ראש הישיבה ובנו ממשיך דרכו הרב יצחק גולדשטיין, ניהלו מאבק חרמה בארגונים שונים הנתמכים ביד עובדי ע"ז ומיסיונרים שונים, במסווה של תרומה לעם ישראל, תוך שהם קורעים את המסכה המזויפת מעל פניהם.
לא אחת הונחו על שולחנו של ראש הישיבה, הצעות של מאות אלפי דולרים תמורת חדר אחד מתוך מאות החדרים שבישיבה, אך ראש הישיבה, כמי שהאמת לרגליו לא נפל בחכתם, וסירב לשתף פעולה עם מיזמים אלו.
עמידה איתנה זו אלו עוררה את גורמי השלטון השונים להכפיש את שמו, ולייבש כלכלית את מפעליו הכבירים, תוך שהם מנהלים נגדו מערכת משפטית מסועפת, על מנת להתישו.
כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, למרות כל זאת הוסיף ראש הישיבה להשקיע את מיטב כוחותיו בבנין הישיבה ובתלמידיו הרבים, אשר נהנו ממנו עצה ותושיה. ואף יזם ועודד הקמת מוסדות נוספים בהר ציון כאשר בשנים האחרונות, שלח את תלמידו חביבו הרב יעקב אברהם שפהרד להקים את ישיבת המקובלים "נפש החיים" בבית מדרש מתחת לציון דוד המלך.
שיטת לימודו היחודית של ראש הישיבה המתבססת על שיטת הרמח"ל אותה פיתח והרחיב תלמידו המובהק הרב דוד סקטון הקנתה לו שם בעולם התורה כמי שמבאר כל סוגיא במיטב היגיון.
ויהי בנסוע הארון
בשנים האחרונות נחלש ראש הישיבה, אך המשיך במסירות נפש ממש עד כשבועיים לפני פטירתו, למסור את שיעוריו הבהירים, בתלמוד ובמוסר.
בשבוע האחרון לחייו נתדרדר מצבו ביותר, ואלפי תלמידיו נזעקו להתפלל לרפואתו אך נצחו האראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש, בערש"ק תולדות, אחר חצות הובא ארונו אל היכל הישיבה כשמאות מתלמידיו זועקים מרה על האבידה הגדולה. ספדו לראש הישיבה הגר"ש אוירבעך, רב העיר באר שבע הרב יהודה דרעי שמוסר עשרות שנים שיעור שבועי בישיבה. ועוד רבנים חשובים מתלמידיו ומוקיריו.
אכן ראה ראש הישיבה ברכה בעמלו, כאשר כל בניו הינם ת"ח חכמים מופלגים מורי הוראה ומרביצי תורה, בארץ ובכל העולם. ובראשם ראש הישיבה הרב יצחק גולדשטיין ממלא מקום אביו בראשות הישיבה ומוסדותיה. כאשר בישיבת "תורת ישראל" כיום לומדים כ-200 בחורים ואברכים בני עלייה ממיטב עולם הישיבות. במקביל לישיבת התפוצות הוותיקה המיועדת לבני חו"ל ובעלי תשובה, כמשכבר הימים.
ברחבי העולם והארץ נערכו עשרות עצרות מספד במדינות שונות בארה"ב צרפת אנגליה איטליה אוסטריה אוסטרליה דרום אפריקה אקוודור קולומביה מקסיקו פנמה ועוד, כאשר תלמידיו הרבים מבכים את רבם במשך 53 שנה של הרבצת תורה והקמת עולה של תשובה בכל העולם.