אפתח במובן מאליו: לחסיד, המציית לרבותיו, אין יותר מדי ברירות אלא להופיע ברחובה של עיר, בשמחה של מצווה, וליטול חלק בעצרות התפילה שיזמה חסידות גור נגד מה שכבר זכה לכינוי "פגיעה בקדשי ישראל" בעיר ערד. מעשהו זה בהחלט יחשב לו למצווה שתעמוד לו לקץ הימים.
כמי שאינו כזה, אני מתיר לעצמי לבחון את השתלשלות הדברים והשלכותיהם לעתיד, מנקודת מבט אחרת. שונה מההתלהמות המדבקת שזועקת כעת מכותרות היומונים המפלגתיים, מלוחות המודעות בריכוזים החרדיים ומפיהם של עסקנים מרוצים.
כמה חודשים אחורה, לא הרבה, תחילת חודש סיון האחרון. שר האוצר משה כחלון (כולנו) עמד ליד דוכן הנואמים במליאת הכנסת והודה: “ראשי ערים מסרבים לבנות לאוכלוסייה חרדית", זאת כמענה לשאלה מדוע אין הקצאה ייעודית לחרדים במסגרת דירות 'מחיר למשתכן' שנבנות בערים השונות.
כחלון שם את הבעיה על השולחן (צילום: מתוך ערוץ הכנסת)
זו היתה הודאה ראשונה, פומבית, של גורם רשמי, בתיאוריה האהובה על חברי הכנסת החרדים כהתגוננות מפני האשמות שאינם עושים די לפתרון מצוקת הדיור הקטסטרופלית במגזר.
כשמטיחים באזני ראשי הרשויות, שאינם חרדים, את המילה "אנטישמיות" כהגדרה להתנהלותם זו, הם רגילים לומר שתי מלים כתשובה ניצחת: “בית שמש".
כוונתם ברורה. הנסיבות האלימות בהן עולה עיר זו שוב ושוב לכותרות, בזכות פלח אוכלוסיה מסוים המתגורר בה המשוייך לגרעין הקשה של פלגי מאה שערים השונים, עושות שירות גרוע במיוחד לחרדים, כשראשי השלטון המקומי מתחלחלים רק מלדמיין מה יתחולל בעיר שלהם "כשיגיעו אליה החרדים". לכך כמובן מצטרפת העובדה שהתיישבות חרדית זוחלת בבית שמש במשך כחצי יובל שנים, עשתה את שלה בהצבתו של ראש עיר חרדי בראשה.
עד לפני שבועות ספורים, המענה האוטומטי בפי החרדים לחשש ראשי הערים הללו היה סדור וברור. “אלו הקיצונים שמתנגדים למדינה. גם אלינו הם מתנכלים", משפט שמנקה את האוכלוסיה החרדית ה'מיינסטרימית' מהתדמית השתלטנית, האלימה, הסכסכנית.
ולענייננו: הסכסוך הנמשך בערד בין קבוצה חרדית אחת לבין ראש העיר – שהתנהגותו הבוטה אינה מוטלת בספק – יכל להישאר מתחת לרדאר כעוד מתיחות מקומית (ששוררת גם מול קבוצה חרדית אחרת...).
אלא שהעלאתה של המריבה הדרומית המרוחקת על ראש "שמחתנו", אמורה ברמה גבוהה של סבירות לשמוט את השטיח מתחת למענה החרדי הניצח. אז זה לא רק בית שמש, יאמרו ראשי הערים. ראו מה קורה גם בערד, אתם משתלטים בכח הזרוע בכל מקום אליו אתם מגיעים לגור. תשכחו מאופציית המגורים בערים שלנו.
הגיע הרגע לומר גלויות, כי המאבק בערד ובעיקר גרירתו המכוונת של כלל הציבור לתוך הקלחת העכורה שם - מזיקים לבני היהדות החרדית ברמה אסטרטגית.
בהגיע החתן או הכלה הטריים, והוריהם, למצוא מקום מגורים בעלות סבירה ולגלות שעדיין אין כזה, מוטב שיזכרו את העסקנים והדוברים מטעם עצמם בפרשת ערד כאשמים בכך, ואת התאריך כ' כסליו תשע"ו - כיום שתקע להם את החלום.