בשנת 2008 ביקש נאמן בהליכי פשיטת רגל לבטל "הענקה אסורה" שלטענתו ביצע החייב. הבקשה נשענה על תביעה שבמסגרתה זכה החייב בשנת 2005 ביותר מ-1.3 מיליון שקל ועוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 75,000 שקל. הנאמן טען כי בסופו של דבר החייב ויתר על הסכום הזה שלא כדין, בנסיון לחמוק מנושיו.
פסק הדין עליו התבססה בקשת הנאמן עסק במשא ומתן שניהל החייב עם שתי חברות מלונאות לרכישת מלון. במסגרת העסקה העביר החייב לחברות "דמי רצינות" שמומנו על ידי מכר שלו. בפסק הדין הורה בית משפט השלום לחברות להחזיר לחייב את הערבות. אלא שפסק דין זה בוטל על ידי בית המשפט המחוזי, בעקבות הודעה שהוגשה מטעם החברות והחייב, ולפיה הגיעו להסכם פשרה עם החייב והחזירו את הכסף לאותו מכר – הבחור ששילם את הכסף מכיסו.
ובחזרה להליך פשיטת הרגל, טענת הנאמן הייתה כי ביטול פסק הדין מהווה למעשה "הענקה אסורה" משום שהחייב ויתר בהסכם פשרה על זכויות המגיעות לו ובכך נגרע מנושיו סכום כספי ניכר.
הנאמן ביקש להורות לפיכך על ביטול ההענקה שניתנה בדמות ויתור החייב במסגרת הסכם הפשרה, ולהורות לחברות להעביר לקופת פשיטת הרגל את הסכומים שנפסקו בפסק הדין לטובת החייב.
בתשובתן לבקשה טענו שתי החברות (הכשרת היישוב בעלת רשת "רימונים, וחברת המלונות "גלי אילת"), בין היתר, כי החייב לא היה מעולם בר זכויות בכספים כלשהם. כספי "דמי הרצינות" היו שייכים ממילא למכר – והוחזרו לו במלואם. עוד הן טענו כי פעלו בתום לב ועל פי החוק לאורך כל ההליך המשפטי.
בנוסף נטען כי מטרת ביטול הענקה היא להחזיר לנושים נכס שעבר מפושט הרגל לאדם אחר (כלומר, שלא לקופת פשיטת הרגל), אולם בענייננו הנכס המיוחס לחייב הוא סכום כסף שהוחזר כאמור, ולכן אין כל מקום לטעון כלפיהן להענקה אסורה.
"תמורה בת ערך"
השופט אריאל חזק ציין כי לפי פקודת פשיטת רגל, הענקת נכסים על-ידי מי שהפך לפושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו 10 שנים מיום ההענקה, בטלה אלא אם הוכח כי בזמן ההענקה היה פושט הרגל בעל כושר פירעון.
השופט הבהיר כי לפי החוק, הענקה שהוכח כי בוצעה בתום לב ובתמורה בת ערך – לא תבוטל. "בנסיבות אלה לא יכולה להיות מחלוקת על כך שתשלום בסך של 1,240,686 ₪ ששולם זמן לא רב לאחר שנתקבל פסק דין (כולל הוצאות) ע"ס 1,372,311 ₪ יהווה תשלום תמורה בת ערך לחוב עפ"י פסק הדין", ציין השופט.
השופט השתכנע כי התשלום שהחברות שילמו למכר שמימן את הערבות, על פי הוראת עורך דינו של החייב, שולם בתום לב לאחר שסברו שהוא זכאי לו. כמו כן, השופט העיר כי טענת המשיבות שלפיה החייב מעולם לא היה בר זכויות בכספים – לא נסתרה.
"בנסיבות האמורות לעיל, ולאחר שההסכמה לביטול פסק הדין ניתנה לאחר תשלום החוב כאמור, יהיה מקום לדחות את בקשת הנאמן לביטול הענקה", קבע השופט. השופט הוסיף, בין היתר, כי הנאמן צריך לצרף לבקשה גם את המכר ואשתו כמשיבים.
לפיכך, השופט דחה את הבקשה, ואף חייב את הנאמן בשכ"ט עו"ד בסך 4,000 שקל.
- ב"כ החייב: לא צוין
- ב"כ המשיבות: עו"ד עודד תיק
עורכי דין פשיטות רגל • להחלטה לחץ כאן
הכותב: עורך דין ארז הראל עוסק בדיני פשיטות רגל
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"