שאלה מרתקת הקשורה להלכות ברית מילה ומסתעפת להלכות רבות, עלתה השבוע על שולחנו של מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי ומובאת בהרחבה בגליון "דברי שיח".
היה זה באחד הימים, עת הגיע אל מרן אחד מחשובי הרבנים בצפון הארץ ודן בפניו על מעשה שהיה: ליהודי ירא שמים נולד בשעה טובה בן. הוא הזמין מוהל שנענה בשמחה רבה, אך יום לפני הברית הבחין המוהל כי יש לתינוק הפרשות בעין, ולכן חשש שמתפתחת דלקת בעין, ולפי הרפואה יש חשש של סכנה למולו ולכן יש להמתין עד אחרי שיבריא.
המוהל הודיע לאבי הבן שאינו מל והוא ממתין שההפרשה תיפסק. האב, בחביבות המצווה, לא סמך על המוהל והביא מוהל נוסף לבדוק, וזה המוהל מומחה גדול לעיניים, והוא הביט על התינוק ואמר, כי לדעתו אין שום סיכון כלל, וכי הוא מוכן למול את התינוק לכתחילה ביום השמיני כמו שציותה התורה הקדושה.
האב, כמובן שמח מאוד, והתקשר למוהל הראשון לבשר שברוך ה' מחר בנו יכנס בעתו ובזמנו לבריתו של אברהם אבינו על ידי מוהל ששמח לעשות כן. המוהל הראשון שמע כן, ומיד אמר: אם אתה סומך שאין שום בעיה רפואית - אם כן אני ראשון לזכות במצווה, ומגיע לי למולו כי אותי הזמנת ראשון.
האב היה נבוך והעביר את הדברים למוהל האחרון, וזה מיד הגיב: לא יתכן, הרי המוהל הראשון 'שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא' כלומר, הוא הרי סבור שזה סכנה למול, ואיך מותר לו למול על סמך שאני מתיר?
ודנו לומדי ורבני בית המדרש של אותו אברך יקר עם מי הצדק, ואחד מהם אף עלה לשאול את מרן ושאלו את רבינו לדעתו.
מרן הגר"ח קנייבסקי השיב כי בוודאי הראשון צודק, ואמנם הוא אסר למול כי כך היה נראה למראה עיניו אך אם אבי הבן בוחר לסמוך על המתיר - בוודאי הוא יכול, אך מצות המילה מגיע תחילה לכבד את המוהל הראשון.