היום הלכה לבית עולמה הזמרת והיוצרת אהובה עוזרי ע"ה, ששיריה נחשבו לנכס צאן ברזל במוזיקה הישראלית. היא נפטרה לאחר מחלה קשה והיא בת 68.
ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם פוסט של צער ואבל ברשתות החברתיות, אולם מתברר כי דווקא מספר צעירים חרדיים, מתנדבי ארגון משמחים של "רחשי לב" זכו לקירבתה בחודשיה האחרונים וזכו לקדש שם שמיים.
המתנדבים, בהם אברכים ותלמידי ישיבות שמקדישים מידי יום מספר שעות על מנת לשמח חולים במחלות קשות בבית החולים שיבא בתל השומר, היו נכנסים כל יום לחדרה, שרים ומנגנים כשאהובה ע"ה היתה מתרגשת יחד עימם.
אחד המתנדבים פרסם בדף הפייסבוק פוסט פרידה מרגש במיוחד: "היום נלקחה מאיתנו זמרת ענקית "אהובה עוזרי". רובנו לא מכירים אבל המבוגרים יותר מכירים אותה. היא תרמה המון למוזיקה הישראלית. זכיתי לשמחה בימיה האחרונים לחייה עם קבוצת "המשמחים" של ארגון רחשי לב, היא לא יכלה לדבר אבל היא שרה בלי קול ולבסוף היא הודתה לנו עם השפתיים 'ממש יפה'".
"אהובה יקרה תמליצי טוב בעדינו ובעד עם ישראל" הוסיף.
בשיחה עם כיכר השבת מספר יוני הלפרין, מראשי הפרוייקט, כי עוזרי לא נתנה בשבועות האחרונים לחייה לאף אחד להיכנס לחדרה גם לא לידידים הקרובים היותר. "אבל כשאנחנו הגענו היא קרנה מאושר ורימזה לנו להיכנס. היה זה מרטיט לב לראות את הזמרת הדגולה שרה כשהיא על ערש דווי יחד איתנו בלי קול, שכן מחלתה לקחה ממנה את קולה".
אז איך הכל התחיל?
"לפני שלוש שנים חבר לספסל הלימודים חלה, כשבאנו לבקר אותו, הוא היה בבידוד, ישבנו בחוץ עם גיטרה ניגנו ושרנו, תוך כדי השירה הוא אומר, 'האמת שזה פעם ראשונה שאני אוכל מיום רביעי', כשבאנו לצאת עצרו אותנו מהחדרים הסמוכים שלא נשכח אותם. כשיצאנו כבר ידענו שאת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. השאר היסטוריה".
הלפרין מספר "באחד הימים כשהסתבבנו במחלקה, ביקשו שנכנס לשיר לחולה, כשעמדנו בדלת שאלנו שוב, להכנס? כי השלט שהיה תלוי שם הורה על בקשת החולה, בבקשה לא להכנס, התשובה היתה חיובית, אתם כן, השאר לא. התחלנו לשיר ראינו ישר את החיבור לשירה, לרגש, לשמחה, היה קשה לצאת, ביציאה נשאלנו ע"י המשפחה, אתם יודעים מי זאת? כשענינו בשלילה, הם אמרו, לכן אתם נכנסים לשיר".
הלפרין מספר על הימים האחרונים של עוזרי: "מידי כמה ימים, כשהמצב אפשר, נהגנו לשיר ולראות כמה השירה משפיעה על אדם שכולו שיר, אשה ששרה בלי קול, שלא נותנת לעצמה לרגע אפילו קל להפסיק את החיים ולהכנס לדכאון! ביום שני (אתמול), כשאמרו לנו שאי אפשר להכנס, כבר חששנו! יחסר לנו בביקור הבא, מבטיחים להמשיך את החיים, וכבר השבוע לחזור למחלקה!".