אם למשהו עוד היה צל צלו של ספק לצד מי ניצב האו"ם הוא קיבל אתמול (ג') את התשובה במסגרת "יום הסולידריות עם העם הפלסטיני" המצוין באו"ם ביום השנה לכ"ט בנובמבר, שבו התקבלה הצעת החלוקה של ארץ ישראל המנדטורית. בוועידת פלסטין שנערכה אתמול השתתף נשיא העצרת הכללית של האו"ם, פיטר תומסון מפיג'י, שעטה צעיף בצבעי דגל פלסטין במהלך דבריו.
מדובר במהלך חריג, מקורות בכירים באו"ם מסרו שמעולם לא ראו מחזה של נשיא עצרת, אחד התפקידים הבכירים והייצוגים באו"ם, עוטה צעיף-דגל פלסטיני ובעצם מזדהה עם פעילות טרור שהוכרה ככזאת ברוב העולם המערבי.
ועידת פלסטין הינה גוף של האו"ם שמטרתו לקדם את הנרטיב הפלסטיני. בפועל, הוועדה מנגחת את מדינת ישראל ונציגיה התבטאו בעבר באופן אנטישמי מובהק. לפני כשנה, בכינוס של הוועידה, טענו הנציגים כי מדינת ישראל מבצעת טיהור אתני בפלסטינים, כמובן שאין צורך בהוכחות לכך מספיק להשמיץ את ישראל סתם כי היא ישראל, והסבירו כי היא אשמה בגל הטרור שפקד את המדינה.
שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, אמר בתגובה: "לא ייתכן שנשיא העצרת הכללית של האו"ם, שממלא תפקיד שהוא סמל לנייטרליות ולממלכתיות, מתעטף בדגל פלסטין באירוע שנועד לתקוף ולהכפיש את מדינת ישראל. זוהי עדות חיה וחד משמעית לאפליה ולעיוות כלפי ישראל באו"ם".
דנון תקף את הדיון המתוכנן ואמר: "זוהי עדות נוספת לאפליה ולעיוות כלפי ישראל המושרשים באו"ם מן היסוד. בזמן שישראל חוגגת את החלטת האו"ם שהובילה לעצמאותה, באו"ם בוחרים לציין את ה'נכבה' הפלסטינית". דנון הוסיף כי "הפלסטינים ממשיכים לנסות ולהתחמק משיח ישיר עם ישראל באמצעות האו"ם, והאו"ם ממשיך לממן גופים שעוסקים בהנצחת הסכסוך ומונעים מאינטרסים פוליטיים צרים".
בהמשך נשא דנון נאום בעצרת הכללית של האו"ם, בכינוס מיוחד המהווה את המופע השנתי החשוב ביותר של הפלסטינים באו"ם ונועד להעביר שורת החלטות נגד ישראל. דנון נאם מול חברות העצרת הכללית, על רקע היוזמה הפלסטינית להעברת החלטה חד צדדית נגד ישראל במועצת הביטחון של האו"ם בשבועות הקרובים. הוא הציג את עמוד השער של עיתון ה"ניו יורק טיימס" מ-30 בנובמבר 1947 שכותרתו הייתה: "העצרת הצביעה על חלוקה, הערבים דחו את ההצעה".
"זה כל הסיפור", אמר. "תיאטרון השקרים הפלסטיני מוצג היום לכל העולם. האמת היא ברורה: ישראל ניסתה הכל, אך במשך שנים הפלסטינים דחו כל הצעה ובחרו בדרך של אלימות וטרור".
במהלך הדיון צפויות להתקבל שש החלטות נגד ישראל, בהן החלטה העוסקת באתרים הקדושים בירושלים, המתייחסת להר הבית רק בשמו המוסלמי ואינה כוללת אף אזכור לקדושת האתרים לעם היהודי. בנוסח ההחלטה תוקפים את "הפגיעה הישראלית" במקומות הקדושים ובהר הבית ומכנים את הפעילות הישראלית בירושלים כ"לא חוקית".
החלטות נוספות עוסקות בהקצאת המשאבים ובעידוד פעילותם של מוסדות האו"ם השונים שכל ייעודם ועיסוקם הם הפצת הנרטיב הפלסטיני בעולם וקידום האינטרסים הפלסטיניים. החלטה חד צדדית שלישית קוראת לישראל לסגת לחלוטין מן "השטחים הכבושים".
למרות שאין משמעות אמיתית לכל ההחלטות והגינויים של ישראל באו"ם אך מבחינה בינלאומית החלטות מסוג זה מציבים את ישראל בעמדה לא נוחה.