בשבוע החולף התקיים כנס 'מגדר מגזר' של עמותת נבחרות. בין הבאים נכח גם נציג חרדי מהפלג הירושלמי, שהפליג בשאלות רבות, אתגר והוסיף נופך וצבע לאותו מעמד. מה שבלט באותו ערב היה גם יחס של חוסר כבוד מובהק מצידו כלפי אחת הדוברות, אשת עשייה רצינית, הרבנית עדינה בר שלום.
הכנס היווה למעשה עוד אבן דרך משמעותי שמטרתו העצמת נשים במגזר החרדי. לחרדי הממוצע מן השורה קשה מאוד לדמיין שיש לאשתו רצונות וחלומות מעבר למה שהכתיבה לה החברה במשך הדורות, מעבר לתפקידים והחובות המסורתיים שהורגלה בהם מימות הסמינר, כאשר אין לדחיקת הכשרונות והרצונות דבר וחצי או כל איסור הלכתי אמיתי.
הרבנית עדינה בר שלום, העבירה בטוב טעם ודברי ונועם ביסוסים מההלכה והתורה הקדושה שאין למעשה כל מניעה או איסור הלכתי שאישה תשתלב בעמדות מקבלי החלטות בקרב הציבור, היא ציינה את הרבנית שרה שנירר, פורצת דרך פמיניסטית אמיתית, שבזמנה גם היא פעלה בניגוד לדעה הרווחת שאישה מקומה בבית, וראה זה פלא איך הפכה אותה לוחמת להעצמה נשית, שדרשה וקיבלה הסכמה להשכלה וחינוך הולם לבנות, וכיום היא נס וסמל של היהדות החרדית הנשית, וכיום אלו מלחמות יש על מנת שכל בחורה מבית חרדי תתקבל לסמינר יוקרתי ונחשב. לא יעלה על הדעת שבחורה לא תקבל חינוך תורני הולם מבית מדרשה של שרה שנירר ע"ה. גם כיום, הנשים נאלצות להמשיך במאבק שלא בצדק, על מנת שנוכל לממש את קיום רצונו יתברך בעולם, כל אחת בדרכה היחודית.
ברוך ה', אנו הנשים העומדות בראש המאבק, משכילות, מוכשרות וחכמות. עומדות מוכנות להתמודד עם כל אתגר, שאלה וקושיה בעניין קידום האישה החרדית. לשם כך ישנה מערכת הסברה, ארועים וכנסים הפתוחים לקהל. אין לנו שום ציפיות שכולם ישתכנעו ויסכימו איתנו. אולם הציפיה המינימלית היא בכל זאת לכבד כל אדם באשר הוא, בכך אנו מאמינות, ובפרט מאותם אנשים שמצפים שנאמין שהם הם, נושאי דגל ההשקפה היהודית האמתית, ולבסוף מתגלים כחסרי כל מוסר או יכולת הכלה של השונה מהם והאחר, בין אם אלו נשים או בני עדות אחרות.
מזעזע ומעורר חלחלה, שמגיע אדם המתיימר לייצג מיינסטרים חרדי, שחי לכאורה על פי דרך התורה, אך בעזות פניו, ללא טיפת בושה, מוכן לשכוח את התורה כולה, ולפעור את פיו לדבר סרה ולהתבטא בחוסר כבוד לרבנית, שלה בעצמה ידיעות נרחבות בתורה, שחייה את חייה על פי התורה, שגדלה באורו של אביה, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, עם הישגים בולטים ומשמעותיים במגזר החרדי. אין שום ניסיון להבין, לבוא לקראת, רצון ואכפתיות כלפי נשים עם רצון כנה ואמיתי להשפיע. מתוך גסות רוח ונגד כל קנה מידה של דרך ארץ, לקום כך ולצעוק על אישה יהודיה בת ישראל, בפומבי תוך הלבנת פנים, ושאר איסורי תורה, לכנותה שקרנית ומסלפת את דברי אביה, יש פה איסור הלכתי חמור ובמקרה זה גם ביזוי תלמידה חכמה, כל זה מהפחד שמא ואולי מעמד הגברים השולטים בלעדית על חיי הנשים במגזר עלול לאבד את ההגמוניה השתלטנית שלו.
באותו מעמד של העצמת נשותינו, נטיעת תקווה להנצחת ערכינו, קפצה לנגד כולם התופעה המכוערת הקיימת ונעוצה עמוק בשורשי ובתרבות המגזר. ידוע לכל שזלזול והקטנת אדם, המפורסם ביכולותיו ובערכו היא שיטה אמנם זולה ודוחה, אך עדיין אפקטיבית ומקלה על שליטה באחר החלש. שימור מוקדי הכוח וההחלטה בידי גברים בלבד, חוסר איזון משווע ללא סיבה מוצדקת. בעולם המערבי מתלוננים על נורמות והרגלים המעוררים חוסר ביטחון אצל נשים ודוחפות רבות מהן לאנורקסיה, בעיות אכילה והפרעות נפשיות, הרי אצל נשים רבות במגזר החרדי, המרגישות מדוכאות, בשל הקטנתן, גם להן חסר ניצוץ החיים, שמחה, הרגשת פספוס וגם כאלו הנטולות רצון לחיות.
נשים הן המתנה הגדולה של היקום, יש בהן עומק, כשרונות יחודיים רק להן. נשים הן אכפתיות, יותר ממה שנדמה לרוב הגברים, ומוכנות להקריב הכל למען המשפחה, הילדים והבעל. אך הסביבה מדכאת ומעוררת תחושות של פחד וחוסר אונים, עד שהאישה הממוצעת "שמחה" לשבת, בחיבוק ידיים ואינה נוטלת אחריות ויוזמה למען הכלל. היופי הפנימי האמיתי של בת ישראל יפרוץ עם ביטוי אמיתי של אישיותה והאמונה שביכולתה לצבוע את העולם בכוחה הנשי.
אריאלה פישר פעילה חברתית וחברת עמותת 'נבחרות'