בשבוע שעבר דיברנו על הפיוט 'אנא הושע' של רבי ישראל נגארא וקצת ניתחנו אותו, מיד אחריו מגיע הפיוט 'אשיר עוז אל לב חוקר' גם הוא של רבי ישראל נג'ארה. זה אומר שסך הכל אנחנו חותמים פה סדרה של 4 פיוטים ברצף של אותו משורר, כאשר השניים האחרונים יש להם אותו מכנה משותף, שהם עוסקים באופן מובהק בנושא השחר ובוקר.
בדומה לפיוט אנא הושע בו כל בית הסתיים במילה 'שחר' בפיוט הבא 'אשיר עוז אל לב חוקר' אפשר לראות שכל בית מסתיים במילה 'בוקר'.
המכנה המשותף - נושא הבוקר יכול לפתור לנו שאלות דווקא מוזיקליות שעולות לנו כשאנו מסתכלים על רצף הבקשות.
הפיוט 'אנא הושע' הוא במקאם 'סיגא חוזאם' ואילו הפיוט 'אשיר עוז אל לב חוקר' הוא במקאם 'עג'אם'. מי שמקצת מתמצא ומכיר יודע שהמרחק ביניהם הוא די גדול והמעבר ביניהם הוא לא פשוט בדרך כלל, מכל מיני סיבות מוזיקליות.
כדי לפתור את העניין, אנחנו מוצאים פה תופעה שנמצאת בדי הרבה שירי בקשות. בסוף הבית האחרון של שיר מסוים אנחנו משנים את הנגינה ולא שרים אותה כמו כל הבתים הקודמים ומלבישים עליה כמו "זנב" מלודי איזה שהוא חלק מנגינה קצר שהוא מהווה את הפתיחה והגשר לפיוט הבא, זה כאמור קורה כאשר המעבר בין שני הפיוטים הוא לא חלק מבחינה מוזיקלית.
התפקיד של הסיומת השונה הזו להוות גשר שישמע לנו טבעי אל השיר הבא ובפיוט 'אשיר עוז' דוגמא טובה לכך וזו הפעם הראשונה שזה קורה בסדר הבקשות.
בפיוט זה חותמים את הסדרה של 4 פיוטים ברצף של רבי ישראל נג'ארה והחל מהפתיחה הבאה נתמקד יותר מבחינת כותבי הפיוטים בפיוטי ארם צובא, פייטני העדה החאלבית, שרוב הפיוטים בשירת הבקשות פרי עטם.
הדוגמה הזו של הצבת שני הפיוטים 'אנא הושע' ומיד אחריו הפיוט 'אשיר עוז' יכולה לענות לנו על הרבה שאלות שמתעוררות בשירת הבקשות, מדוע הוסמך פיוט זה לפיוט שלאחריו כלשפעמים מהבחינה המוזיקלית הדברים לא ברורים לנו, כי מן הסתם הפייטנים, פייטני חאלב, שערכו את סדר הבקשות ייחסו המון משמעות גם לטקסטים והרבה פעמים הקשר בין הטקסטים גובר על הקשר המוזיקלי, וב"ה לקשר המוזיקלי אנו יודעים למצוא פתרונות.
האזינו לביצוע של שני הפיוטים ושימו לב לשינוי בבית האחרון של 'אנא הושע' כדי לחבור לפיוט שבא אחריו: