כולנו יכולים למצוא את עצמנו כתובעים או כנתבעים בהליך משפטי. כך קרה לאדם מבוגר שעובד מזה 35 שנים אצל המועצה האזורית גליל עליון כנהג אוטובוס להסעת תלמידים.
בפברואר 2015 קיבלה מעסיקתו (המועצה) מכתב תלונה מאישה שעובדת בקיבוץ "קדרים" בתפקיד "נאמן ביטחון" של הקיבוץ.
לייעוץ בתחום:
במכתב היא כתבה כי מספר פעמים הוא ניקה את האוטובוס והשליך לכלוך על הקרקע. בנוסף נכתב שם כי הוא משוטט ללא סיבה ברחבי הקיבוץ בסביבת ילדים קטנים ששיחקו ומשוחח עימם, וכי הדבר מדאיג את ההורים.
יש לציין כי אותה "נאמן ביטחון" לא ראתה את הדברים בעצמה אלא שמעה אותם מחברת קיבוץ אחרת.
בעקבות מכתב זה, הגיש הנהג תביעת לשון הרע בבימ"ש השלום בטבריה, בה ביקש לחייב את הנתבעת בפיצויים.
התובע דחה את המיוחס לו. לדבריו, העדה מטעם הנתבעת (אותה חברת קיבוץ), פנתה אליו כשסיים לנקות את האוטובוס והיה בדרכו להשליך את הלכלוך לפח האשפה הקרוב, ואמרה לו "למה אתה מנקה פה, תנקה בבית שלך".
התובע, שלטענתו היה המום, טען כי אותה גברת נעלבה מכך שלא טרח לענות לה, ולכן התלוננה אצל הנתבעת.
כמו כן, הוא סיפר כי בעקבות המכתב הוא זומן על ידי מעבידו לשיחת בירור, דבר שהעמיד את מקום עבודתו ושמו הטוב בסכנה. לטענתו, המכתב גרם לו להשפלה וצער, בקרב משפחתו וחבריו לעבודה.
מנגד, הנתבעת טענה שתפקידה מחייב אותה להעביר תלונות לממונים על התובע. מבחינה משפטית, היא טענה כי היא זכאית להגנה, גם משום שהמכתב חוסת תחת הגנת "אמת דיברתי", וכן משום שהיא פעלה בתום לב.
הנתבעת הוסיפה כי טענותיה מתחזקות לנוכח העובדה שלא הכירה את התובע, כך שאמירותיה הוצגו באופן עובדתי, הגון ומאוזן.
איפה ההורים המודאגים?
לא הייתה מחלוקת בנוגע לעצם העובדה שהמכתב מהווה לשון הרע. השאלה העיקרית הייתה האם הנתבעת זכאית ליהנות מהגנות "אמת דיברתי" ו-"תום הלב".
לאחר שעיין בראיות ושמע את העדים, השופט סאמר ח'טיב קיבל את התביעה ודחה את טענות ההגנה של הנתבעת.
השופט ציין כי התובע ואשתו הציגו עדויות ברורות ואמינות. לעומת זאת, הנתבעת וכן העדה מטעמה – חברת הקיבוץ שסיפרה לה על התובע – לא עוררו רושם חיובי. להפך, השופט ציין כי עדויותיהן היו "מלאות תמיהות, אי-דיוקים, פריכות ואף סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין, והכל ללא הסבר סביר ומהימן".
השופט נתן מספר דוגמאות, ואף הזכיר שהנתבעת לא הייתה עדה ישירה לדברים שנטענו במכתב, אלא שהדברים נרשמו על ידה.
בנוסף, השופט ציין כי "הנתבעת ציינה במכתב הנ"ל כי 'ההורים מודאגים מהתנהלותו של הנהג'. חרף זאת בחרה הנתבעת שלא להזמין לעדות בפני בית המשפט אף 'הורה מודאג'".
לפיכך, השופט דחה את טענות הגנת "אמת דיברתי". לאחר מכן השופט דחה גם את הגנת תום הלב, והבהיר כי "מי שפועל בתום לב, אינו מעביר למעסיקו של עובד, תלונה, בה מיוחסות לאותו עובד סטיות ונטיות פדופיליות, וסכנה לקטינים, מבלי לערוך לכל הפחות, בירור ראשוני".
השופט חייב את הנתבעת בפיצויים בסך 18,000 שקל וכן הוצאות משפט בסך 2,500 שקל ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17% מסכום הפיצוי.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין לשון הרע • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין ענת נומקין מייצגת בתביעות לשון הרע
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.