'חסידות הגנבים' של קרליבך תלך ותתעצם

בעולם בו מתפרנסים אברכים טובים מעבודת הרשמות שנועדה לברור את ה'פסולת' של הבחורים מתוך התבן, קל להבין את הכמיהה אחר מורשת הקבלה וההכלה של ר' שלמה קרליבך. בימים בהם בכל קרן רחוב ניתן לראות שלטים מהודרים המכריזים על 'ישיבה למצוינים מופלגים' או כולל ל'בני עליה והם מועטים' – אי אפשר שלא לשווע למי שחיפש ומצא יהלומים דווקא במה שנראה כפחי האשפה של האנושות.

ר' שלמה חייך את חיוכו הטוב, חיבק את התלמיד: "אתה יודע", הוא אמר לו את מה שהיה שגור על לשונו. "שהחולים לא מגיעים לרופא, הרופא חייב להגיע לחולים. כל כך הרבה חולים מחכים לי, איך אני יכול להישאר פה שהחברהל'ך הצעירים כל כך צריכים אותי".

התלמיד התעקש. "אני מתחנן אליך, תישאר. לפחות עוד כמה ימים"..

רבי שלמה, כך על פי העדות של אותו תלמיד, קצת התרגז. "איך יכול להיות סכנת נפשות? יש לי עוד כל כך הרבה נשמות להציל. אתה חושב שהקב"ה ייקח אותי לפני שסיימתי את השליחות בעולם".

רבי שלמה עלה למטוס – ולא ירד לעולם.

שנים ארוכות התלמיד היה שבור לרסיסים. איך יכול להיות שהקב"ה לקח את הרב'ה שלו לפני שהוא סיים את השליחות בעולם. הרי יש לו עוד כל כך הרבה נשמות להציל. ומה עם ההבטחה של רבי שלמה שהוא יישאר כאן בשביל להציל את אותם נשמות?

22 שנה אחרי נראה שהנבואה הגשימה את עצמה. הקב"ה לא לקח אותו בטרם סיים את השליחות, ההפך. השליחות הלכה והתעצמה דווקא אחרי הפטירה. מי יכול לספור כמה נשמות אבודות הוא הציל בשני העשורים האחרונים, כמה יהלומים מלוכלכים הוא ליטש בנשמתו הגדולה דווקא כשהוא יושב בגנזי מרומיפ.

כל חייו היו הקרבה למען כלל ישראל. "רק שאגיע למעלה אדע אם עשיתי נכון", הוא היה נוהג לומר למבקריו הרבים. "אבל גם אם לא, אני יודע שהקרבתי את העולם הבא שלי רק בכדי לקרב את עם ישראל לאביו שבשמיים".

אולי בעומק נשמתו הבין ר' שלמה שבדור שכולו מיתוגים וסטיגמות, הדרך היחידה שנותרה לו ולתורתו להתפשט לכל העולם ולרפא לבבות שבורים זה דווקא אם הוא לא יהיה פה. דווקא כשהוא יסתלק מן העולם. מתי שהוויכוח הקטנוני על האישיות שלו יפסיק להיות העניין. הוא פינה את הבמה לתורה ולשירה שהשאיר וסילק מכאן את הגוף, את החומר. זה מה שהוא עשה כל חייו. הקריב את עצמו למען כלל ישראל.

• • •

22 שנה לפטירתו, גם לגדולי מתנגדיו ברור שר' שלמה קרליבך לא היה זמר, אלא מורה דרך לאלפים. שיטתו הרוחנית מבוססת בעיקר על תורת איז'ביצא, ראדזין, רבי צדוק הכהן, רבי ליבל'ה איגר ועוד מגדולי החסידות שמלמדים אותנו שהשליחות שלנו בעולם היא לא רק להאמין בהקב"ה, אלא לא פחות לדעת שהוא מאמי בנו. נח, אומר הרב'ה מאיזביצא מאמין ולא מאמין היה. מצד אחד, הוא היה היהודי הכי מאמין בעולם. לא היה מי שהאמין כמוהו בה'. הוא עמד לבד, בגבורה מול דור שלם של כופרים והצליח לשמור על אמונתו, אבל הוא גם לא האמין, הוא לא האמין שהקב"ה מאמין בו. עד כדי כך מאמין בו שהוא יכול להרים את כל העולם מהשפל הכי גדול, לשמי שמיים.

נח, אם תרצו היה רב'ה של צדיקים, אברהם אבינו, היה רב'ה של גנבים ורשעים. הוא האמין בכל אחד ולא נתן ללכלוך להפריע לו לראות את היהלום.

לצערנו, אנשים רבים מגדירים את עצמם היום בעיקר באמצעות שלילת האחר. אנחנו לא חסידים, לא בעלי-בתים, לא מזרוחניקים רח"ל - וכן הלאה. השלילה הזו אולי טובה לאנשים שיושבים באוהלי שם ולא זקוקים להגדרות ולהשתייכות. הם הלא יושבים ברומו של עולם, הם סיירת המטכ"ל שלנו, אבל יש עוד אנשים בעולם. כאלה שלא זכו לשבת כל היום ב'כולל' וכן, גם להם מגיע קצת רוחניות, השתייכות, קרבת אלוקים. מגיל אפס הם גדלו שהם לא זה ולא זה ולא - אבל אף אחד לא אמר להם מה הם כן.

אם צריך לתמצת את השיטה של ר' שלמה למשפט אחד זה שהוא מלמד אנשים מה הם כן. הוא מוצא את המכנה המשותף ששייך לכל יהודי ונותן לאנשים תחושת שייכות ליהדות, להקב"ה, ללב שלהם. הוא פותח צוהר לעולמות חדשים לגמרי של תוכן, של חסידות, של יהדות, של אהבת אדם במקום שנאה וביקורת - וזה מדבר להרבה אנשים.

החיבור לדמותו לא מחייבת לחשוב שהוא גדול כל הדורות. לא זה העניין. העיסוק בנושא הזה נועד לברוח מהמהות, מהמסרים שאפיינו אותו. יש שני דרכים להעצים את האישיות: דרך אחת לזלזל, לבקר, להפוך את השני לחוכא והיטלולא, ויש את השיטה האחרת שזה לבנות את עצמך מלמטה. קומה אחר קומה. ר' שלמה היה שם תמיד בקומת המרתפים להתחיל את המבנה מאפס. הוא העניק אלטרנטיבה יהודית שמדברת לכל אחד גם אם בגלגול הזה הוא כבר לא יצמח להיות גדול הדור.

בפרשת בהעלותך כתוב בפסוק, ויעש כן אהרן. רש"י מפרש; מגיד שבחו של אהרן שלא שינה. כל המפרשים מקשים מה השבח בכך שאהרן שלא שינה מעשיית ציוויו של הקב"ה, הרי זה מובן מאליו. ישנם הרבה תירוצים – אבל יש את התירוץ של רבי שלמה.

'מגיד שבחו של אהרן שלא שינה'. יש צדיק המוכיח את האדם בשבט מוסר. תראה איזה חוטא אתה, איזה רע אתה. תשתנה! תהיה אדם אחר!

אבל יש צדיק, אומר ר' שלמה, המביט וחודר אל עמקי מעמקים, אל חביון נשמתו של האדם, ואומר לו; הייליגע זיסע ברידער, אח קדוש ומתוק, מה יקרה נפשך, הלא נשגבה היא ממלאכי השרת וממלאכי עליון, מאירה כשמש בצהריים, נוצצת כנוגה-כוכבים, ואתה איך שכחת ממנה, הפנית לה עורף, את קולה לא שמעת, ואל שוועתה, ערגתה ותשוקתה לא האזנת? וקולו הולך ומלטף, אל תירא ואל תפחד בן אדם, אל תעצב ואל תשתוחח נפשך. הלא תדע, כי נשמתך טהורה היא, וגם אם הוכתמת עד בלי הכר, אל עצם נשמתך אין מגיע שום פגם או כתם, כי היא עצם השמים לטוהר, חלק אלו-ה ממעל.

דע לך, שאינך זקוק להשתנות כלל וכלל, רק שוב אל עצמך, היה את מי שהנך, מי שאתה באמת, גלה את מעמקיך וחשוף את פנימיותך, והנה אור צלם אלו-הים קורן מפניך ושכינת א-ל על ראשך

נשמה קדושה ומתוקה, התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך, קרבה אל נפשך גאלה, התעוררי התעוררי כי בא אורך קומי אורי, עורי עורי שיר דברי, כי כבוד ה' עלייך נגלה…

ומעתה אמור; מגיד שבחו של אהרן, כהנא קדישא, אוהב שלום ורודף שלום, שקירב את נפשות ישראל אל אביהם שבשמים, שלא שינה… הוא לא הטיף לאדם להשתנות, אלא לגלות את מהותו הפנימית. תחת הכות בשבט מוסר ושוט תוכחה, העלה את הנרות היוקדים במעמקי חביון הלב, עד שהייתה שלהבת הפנימית עולה מאליה, ומאירה מסוף העולם ועד סופו.

זוהי סוד קסמה וכוחה של המוזיקה.

ר' שלמה היה אומר, שהמוזיקה היא השפה האוניברסלית היחידה. היא חוצת מדינות, אומות, דתות ויבשות. למה? כי המוזיקה היא שפת הנשמה. היא חושפת ומביעה את הפנימיות, את המעמקים. לכן היא מאחדת, משלבת ידיים, חוצת מגזרים ומגדרים.

זו הסיבה שהגאולה תתחיל בשירה, 'מזמור שיר ליום השבת', 'שירו לה' שיר חדש'. שיר חדש שיחשוף את מעמקיה של ההויה, את מעמקיה של האנושות, ובכך תאיר את העולם באור חדש, אור של גאולה.

גיוואלד.

רק תפתחו יהודים יקרים, תפתחו את שערי הלב.