מעטות ההזדמנויות שבהן מתאפשר לחינוך החרדי לעמוד בפני בית המשפט – ולהפוך מגננה להתקפה. רק בשבוע האחרון ראינו איך ציבור המאמינים בישראל נגרר לבית המשפט העליון בציציותיו. בשתי הפרשיות המרכזיות של השבוע, פרשת הכותל ועמונה, כולנו מבינים היטב - דתיים-לאומיים לצד חרדים - שישועה מבית המשפט הישראלי לא תבוא, עד שישובו שופטינו כבראשונה.
אם צריך עוד הוכחה לכך שהפרקליטות משגרת תגובות על טייס אוטומטי נגד החרדים, היא מגיעה מתחום נוסף ולא פחות עקרוני: החינוך החרדי. בתגובה שהוגשה השבוע לבית המשפט על-ידי עשרות תלמודי תורה וישיבות, אשר נחשפת כאן לראשונה, מוצגת תמונת מצב מדאיגה, בכל מה שנוגע ליחס הפרקליטות לחרדים. אלא שבמקרה הזה, במקום להגיש את הלחי השנייה, החינוך החרדי, אולי לראשונה, גם משיב מלחמה שערה.
מדובר בהליך משפטי שהחל להתגלגל אחרי שקבוצת חוזרים בשאלה, הגישה נגד המדינה תביעה נזיקית בדרישה לפיצוי של מיליוני שקלים, כשטענתם הייתה כי החינוך החרדי, שהמדינה אמורה לפקח עליו, לא העניק להם רמה לימודית מספקת כדי להשתלב בחברה.
טענות מנגד לא חסרות. די להסתובב בתלמודי התורה שלנו ובבתי הספר שלהם, בישיבות הקדושות ובתיכונים, כדי להבין את הפערים – ולא לרעת החרדים. אבל הפרקליטות, בצעד שלא היה ננקט כלפי שום ציבור אחר באוכלוסייה, בחרה להוציא הודעת צד ג' לעשרות המוסדות. משמעותה של הודעה מהסוג הזה, היא התרעה ששולחת המדינה, עם דרישה לשיפוי כספי מהמוסדות החרדיים, במידה וייפסק כי היא מחויבת בתשלום לתובעים.
בצעד חכם, בחרו עשרות המוסדות בהובלת איגוד מנהלי הישיבות, להתאחד ולהגיש כתב הגנה משותף. לכנס תחת קורת גג אחת עשרות רבות מוסדות, זו משימה לא פשוטה גם כשמדובר באותו מגזר. על אחת כמה וכמה כשהמתכנסים מגיעים מכל קצוות האוכלוסייה החרדית, אשכנזים לצד ספרדים, חב"דניקים לצד ליטאים, פרושים לצד חסידים. על המלאכה הזאת, ניצח מזכ"ל האיגוד הרב שלמה ברילנט, שהאנרגיות החיוביות שלו אף פעם לא נגמרות.
על המלאכה המשפטית ניצח צוות מיוחד בראשות המומחה המנהלי-חוקתי עו"ד אורי קידר ולצידו עו"ד סמדר טל ממשרד כבירי-נבו-קידר. ניסיון העבר מלמד שעו"ד קידר מצליח להביא להישגים באמצעות שיח של זכויות אדם, גם כשמדובר בחרדים. בהרכב שכבר הוכיח את עצמו בתיקים רבים, הצטרף לאורי קידר אחד משלנו, עו"ד אבי בלום. הקוראים החרדים מכירים מן הסתם את הקריירה העיתונאית של האיש, אבל בשנים האחרונות הוא עושה חיל בזירה המשפטית. ביחד, מדובר בצוות מנצח, שמצליח לתווך גם לשופטים חילוניים מנותקים, את המציאות החרדית - בשפה משפטית.
התגובה שהם הגישו השבוע לבית המשפט וכאמור, מתפרסמת כאן לראשונה, היא אחד מכתבי ההגנה המרשימים ביותר שנראו כאן בנוגע לציבור החרדי. לא ממקום של נהי ובכי, אלא מעמדת כבוד וגאווה. בשבוע משפטי מתיש שעבר על כוחותינו, התגובה הזאת היא כמים קרים לנפש עייפה.
תגובת המוסדות החרדים לא עושה הנחות לנוהג הנפסד של פרקליטות המדינה להפוך את הציבור החרדי לשק חבטות: "תמוהה להפליא - עד כדי חשש לשיקולים זרים - החלטתה של המדינה להוציא הודעת צד שלישי להורי התובעים ולמוסדות החינוך בהם התחנכו. מטרת ההודעה לצד שלישי היא כפולה – להפעיל לחץ על התובעים באמצעות משפחתם וקהילתם על מנת שימחקו תביעתם ולהטיל רפש בחינוך החרדי. לא בלתי מבוסס יהיה לטעון, כי המדינה היתה פועלת ביתר רגישות ולא היתה נוקטת בצעד קשה דומה ביחס להורים ומוסדות חינוך מאוכלוסיות אחרות במדינה".
מכאן ואילך, מוצגת מלאכת מחשבת של אמירה משפטית-ציבורית. לצד אסמכתאות ברורות שמבהירות כי גם מבחינה משפטית קנויה לציבור החרדי 'זכות לחינוך' שהוכרה בדין הבינלאומי, בחוק ובפסיקה, מובאת בפעם הראשונה זווית הרבה יותר מרתקת – עם אמירה הרבה יותר משמעותית.
מה שעושה התגובה הזאת, זה להציב מראה מול הציבוריות הישראלית ולהשוות בין שתי מערכות החינוך – החרדית והחילונית. "אי אפשר להתעלם - ומשהתעלמה המדינה בתשובתה חובה לומר זאת בקול גדול - מהתרומה האדירה של החינוך החרדי להנחלת ערכי מורשת ישראל, להעברת גחלת אותנטית של תרבות יהודית, ולשימור ספרות ענפה של מאות ואלפים בשנים – מתקופת תנאי המשנה בימי בית שני ועד לפלפול בספרות הרמב"ם והראשונים, מהוויית הסוגיה התלמודית ועד להעמקה בספרות רבת ההוד שהוציאו מתחת ידם חכמי ישראל במאות השנים האחרונים.
"עם ישראל לדורותיו השתבח בענקי רוח, שמורשתם נלמדת ונשמרת היום בחינוך החרדי. לא ניתן להתעלם מתרומה אדירה זו, וראוי היה שהמדינה בתשובתה תעמוד על כך ותבהיר זאת, כהקדמה מחויבת המציאות שחייבת לבוא לפני כל טיעון משפטי באשר הוא. מדובר בחינוך אשר כאמור, מנחיל מורשת יהודית שורשית – שבזכות שימורה בדבקות לאורך הדורות, הוסיף עם ישראל לשאוף לחזור לארצו אחרי אלפיים שנות גלות".
לא מתנצלים
לנו זה אולי נשמע מובן מאליו – אך עד היום, בבית המשפט וגם במרחב הציבורי, אמירה כה ברורה כמעט לא נשמעה. בפעם הראשונה, זהו לא רק בנט שלא מתנצל, אלא גם אנחנו. בפן המשפטי, מובאות הוכחות ברורות שמסקנתן כי המוסדות החרדים, תלמודי התורה והישיבות, פעלו בדיוק על פי הדין. בדו"ח כספי מיוחד שמוגש מובהר כי אם יש מישהו שהתרשל במלאכתו זו המדינה, שמפלה את הילד החרדי לרעה ומעבירה לו תקציבים בשיעורים מופחתים ומנוגדים לדין. גם את המעט שמגיע לילד חרדי על פי חוק – ביחס לילד חילוני, המדינה מקצצת בעשרות אחוזים.
בפן הלימודי-ערכי, מוצג החינוך החרדי במלוא תפארתו, בלי לגמגם ובלי להתנצל: "רמת עובדי ההוראה בחינוך החרדי גבוהה ביותר וכך גם היחס וההערכה כלפיהם בחברה. אם במחוזות אחרים, נשמעת לא פעם ביקורת על מעמד המורים שהינו מצוי בשפל, הרי שבחינוך החרדי תפקיד ההוראה הוא מהמכובדים שבמקצועות, והלוואי וכך יהיה במגזרים אחרים.
"החינוך החרדי מעניק רבות לתלמידיו, מקדם ומכין אותם לחיים מלאים בחברה החרדית בה הם חיים, ומחנך אותם על-פי שיטת לימוד ייחודית שהוכיחה את עצמה מאות בשנים, תוך הוקרת חברת הלומדים והנחלת תפיסת עולם הרואה בהוויה העיונית, ולא בנהייה אחר ערכים חומריים – ערך עליון שיש לשמרו. בצד זאת, אלפי בוגרי החינוך החרדי המשתלבים בשוק התעסוקה הם ההוכחה הברורה ליכולות הלמידה הגבוהות שהחינוך החרדי מקנה לתלמידיו, יכולות אשר מאפשרות לבוגרי חינוך זה להשתלב בשוק התעסוקה, בצורה מעוררת השתאות והערכה"
במשך שנים הסתערו על בית המשפט עותרים שהמניעים הפוליטיים שלהם היו ברורים. את ממה שהם לא הצליחו לעשות בקלפיות, הם ניסו לעשות בבית המשפט. העותרים הללו, שיננו בבית המשפט שוב ושוב את המנטרה ששמה 'לימודי הליבה' – כאילו מדובר בתכלית הכל. בכתב ההגנה, שניתן לכנותו כתב ההגנה של החינוך החרדי, האמירה הזאת נפרמת חוט אחר חוט. הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה ומוכיחה שהקניית לימודי הליבה בחינוך הממלכתי, רחוקה מלהיות סיפור הצלחה. בית המשפט עצמו, מתח ביקורת קשה על הניסיון לכפות על ציבורים שלמים מערכת לימוד אחידה ולא מותאמת. על אחת כמה וכמה, כאשר הנתונים החינוכיים שמציג הציבור החרדי, לימודית וערכית, מדברים בעד עצמם.
"הקניית סולם הערכים החינוכי-לימודי בחינוך החרדי, מביאה לתוצאות בלתי מוטלות בספק. תעיד על כך השתלבות החרדים בשוק התעסוקה תוך מימוש יכולת לימודית מעוררת רושם. יעידו על כך אלפי הלומדים ההוגים בתורה ועושים זאת ברצון, באהבה ומתוך תחושת שליחות היסטורית. תעדנה על כך הסטטיסיטיקות שהתפרסמו לאחרונה, המספרות סיפור בלתי נתפס של אחוזי אלימות בחינוך הממלכתי".
האבסורד הגדול הוא, שאת הממצאים הבלתי נתפסים על מה שמתרחש בין כותלי החינוך הממלכתי – משרד החינוך עצמו מפרסם, לקרוא ולהאמין (בחינוך שלנו): "מנתונים אשר התפרסמו על ידי משרד החינוך עצמו עולה כי בשנים האחרונות ישנה עלייה של 3% במקרי האלימות הקשה בכיתות ד'-ו', עלייה של 2% במקרי אלימות של תלמידים כלפי הצוות החינוכי ואף עלייה של 7% בביטויי אלימות מילולית. מציאות מעין זו אינה קיימת בחינוך החרדי, שתלמידיו, מדי בוקר, מקבלים את הצוות החינוכי הנכנס לכיתה בקימה, אינם מגיעים לבתי הספר עם טלפונים סלולריים מתקדמים, ומכבדים ומתכבדים במוסדות החינוך בהם הם לומדים".
את השורה התחתונה ראוי שכל מסבירן חרדי ישנן, והיא מקבלת משנה תוקף כשהיא נכתבת מזווית משפטית של זכות מוקנית לחינוך וזכויות אדם: "החינוך החרדי מחנך את תלמידיו לרכישת כבוד לחומר הנלמד, תוך ניתוח וחשיבה ביקורתית, לעומת הנהוג במערכת החינוך הממלכתי, אשר מלמדת את ילדיה לשנן את אותם הטקסטים, ללא העמקה והבנה עמוקה של הנלמד, תוך שימת דגש על תחרותיות ורדיפה אחר ציונים, שאינם משקפים את יכולתיו בפועל של התלמיד.
"אין להכליל כמובן ומיותר להטיל דופי בציבור כלשהו, אולם לא ניתן באותה מידה להתייחס לפרמטר אחד ויחיד של מאה אחוזי ליבה - שהוכח ככישלון, כמדד בלעדי לחינוך מוצלח. החינוך החרדי הוא ההוכחה להצלחתה היתירה של הנחלת מסורת לימודית הנשמרת מדור לדור, תוך ציות לגדולי הדור, ובפיקוח מלא ויישום הנחיות משרד החינוך, במתכונת שנשמרת מאז קום המדינה ואשר אפשרה לכלל הציבורים להתכנס תחת קורת גג אחת, למרות חילוקי הדעות".
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב סניגורם של ישראל, היה מוצא מן הסתם גם אצל החוזרים בשאלה נקודת זכות. הם באו לקלל בתביעתם, ואחרי התגובה הזאת - יצאו מברכים.
- הטור המלא פורסם בעיתון "משפחה"
