לאחר שסדרת ספרי הלימוד "צו קריאה" לא קיבלה אישור ממשרד החינוך פנתה המחברת, מורה לחינוך מיוחד במקצועה, לחברת הפצה בשם "בונוס" שקישרה בינה לבין מומחית אסטרטגיות קריאה ודרכי הוראה.
לייעוץ בענייני חוזים:
הסדרה קיבלה את אישור משרד החינוך בשנת 2010, לאחר שהמומחית ערכה אותה, וחברת ההפצה החלה לשווק אותה בשנת הלימודים 2011/2012. על הספרים התנוסס שמה של המורה כמחברת, והמומחית קיבלה קרדיט של "יועצת ועורכת מדעית".
כשנה לאחר מכן, משרד החינוך דרש להכניס לחוברות סיפורים ושירים מסוימים. אלא שאז פרץ סכסוך בין העורכת לבין חברת ההפצה והעורכת סירבה לעדכן את הספרים.
משהסדרה לא עודכנה היא לא שווקה בשנת הלימודים 2013/2014. בדיוק באותה שנה העורכת קיבלה ממשרד החינוך אישור לשווק סדרת ספרי קריאה משלה.
התנהלות זו הביאה לסכסוך משפטי מר בין המורה, מחברת "סימן קריאה", לבין עורכת הסדרה. בשנת 2015 תבעה המורה את העורכת בעילות שונות, העיקרית שבהן הפרת חוזה.
בימ"ש השלום בתל-אביב קיבל כעבור שנה את תביעתה וחייב את העורכת לשלם לה 95,000 שקל כפיצוי על כך שבין היתר, הפרה את חובת תום הלב שלה ולא עדכנה את המורה על הסכסוך עם החברה ובכך הביאה להפסקת ההפצה.
אך הסיפור לא הסתיים כאן, שכן שתי הנשים הגישו ערעורים הדדיים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
בערעור מטעם העורכת נטען בין היתר כי בית המשפט טעה כשקבע שהייתה חייבת לנהוג כלפי המחברת בתום לב, שהרי לא היו יחסים חוזיים ביניהן. לחילופין, גם אם הייתה לה חובת תום לב היא לא הופרה, משום ש"בונוס" עדכנה את המחברת שההתקשרות עמה הופסקה.
באשר ליצירה החדשה, טענה העורכת כי מעולם לא התחייבה להפסיק לעסוק בכתיבה או שלא להתחרות במחברת.
מנגד, בערעור של המחברת נטען שיש להגדיל את סכום הפיצוי שנפסק לה באופן משמעותי. במענה לטענות המערערת היא טענה, בין היתר, שהיה ביניהן הסכם בעל פה או לפחות "הסכם בהתנהגות" לאור ה"עבודה המשותפת".
עוד לשיטתה, בינה לבין המערערת ו"בונוס" היה חיבור של "שותפים בעסק", ולפיכך חלה על המערערת לפעול לטובת השותפות משותפת ולהיות ישרה ונאמנה.
אין הצדקה
בעיקרו של דבר, השופטת עינת רביד קיבלה את עמדת המערערת וביטלה את הקביעה שלפיה היא הפרה את חובת תום הלב.
השופטת הסכימה שבין הצדדים לא הייתה מערכת חוזים או שותפות כלשהי, והבהירה כי הנסיבות והעדויות מצביעות על שתי מערכות חוזיות נפרדות ועצמאיות בין "בונוס" למערערת ובין "בונוס" למחברת.
"לא כל עבודה של מספר בעלי מקצוע על פרויקט אחד, כאשר כל אחד מהווה קבלן עצמאי למול מעסיק אחד הופך את הקבלנים לשותפים, וזאת גם אם התשלום שכל אחד מהקבלנים מקבל מהווה אחוז מהכנסה שמביא המעסיק", כתבה השופטת.
בחלוף שנתיים מאז שיווק הסדרה ובהיעדר הסכם לא ניתן להטיל על המערערת את החובה ליידע את המחברת על הבעיות שלה מול "בונוס" או למנוע תחרות.
לפיכך, בהסכמת סגני הנשיא השופטים ישעיהו שנלר וד"ר קובי ורדי שהצטרפו לפסק הדין, הערעור העיקרי התקבל (בעוד הנגדי נדחה) והפיצוי למחברת בוטל תוך חיובה בשכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד אמיתי דוד
- ב"כ המשיבה: עו"ד אלי גרונדשטיין
עורכי דין דיני ניסוח חוזים • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין מרים זפט עוסקת בדיני חוזים ובמשפט אזרחי-מסחרי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.