השופטת מתייחסת לכתב האישום של רוזנפלד הכולל 22 אישומים שעניינם ריבוי עבירות של התעללות בקטין על-ידי אחראי, תקיפת קטין, לרבות תקיפה הגורמת חבלה על-ידי אחראי, ואף חבלה של ממש, מעשים קשים בקטין מתחת לגיל 16 ואיומים.
לדבריה מעשים אלה, המפורטים במסגרת 20 אישומים, בוצעו על-פי הנטען, על-ידי רוזנפלד בעת שהיה דמות חינוכית, מורה בבית ספר על פני שנים, והופנו כלפי קטינים, ילדים צעירים בני 7 אותם חינך. המעשים התרחשו במשך שנים ארוכות, בשנים 2000 – 2010, כשבהתאם לכתב האישום קיים אישום ראשון שהוא כללי יותר, וכן אישומים קונקרטיים כלפי 18 קטינים. המעשים המפורטים בכתב האישום כוללים, בין היתר, הכנסת פלפל שחור לפה, או סבון לרחצה לפה, הכאת קטינים באמצעות חפצים שונים, תוך הטלת פחד והשפלה, נעילת קטינים, קשירתם באמצעות חבל ואף באמצעות אזיקון, רמיסת כבודם בכך שנמנעה מהם האפשרות לצאת להתפנות, וכן מיוחסים למשיב שורה של מעשים קשים, שנלוו להם, בין היתר, איומים שלא יגלו את דבר המעשים, ובמקרים אחרים, פיתוי או פיצוי בדברי מתיקה.
שני אישומים נוספים בוצעו על-פי הנטען בכתב האישום כלפי רעיית המשיב ובנו, שהיה קטין באותה עת. אישום כלפי רעיית המשיב שתקופתו היא בשנים 2006 – 2016, מתאר את הטלת האימה על רעיית המשיב, ועל יתר בני המשפחה, בנקיטת אלימות פיזית ומילולית, פגיעה בחרות רעיית המשיב, דרישת ציות, איום בגירוש מהבית ובהפרדה בינה לבין הילדים, הטלת איסורים, לרבות איסור לקיים קשר עם בני משפחתה, הגבלות על תנועה, ואף על פעולות אלמנטריות כמו האכלה. בהתאם לכתב האישום, מתוך חששה של רעיית המשיב, והטלת האימה עליה, פעלה רעיית המשיב בהתאם לדרישות ולציוויים, ובגין עובדות אלה, מיוחסת למשיב סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה.
בעניינו של הבן הקטין, בתקופה הרלוונטית שהיא בשנים 2000 –2011, מאז שהיה הבן הקטין ת.ת בן 5, לפי הנטען, מתאר כתב האישום מעשי התעללות גופנית ונפשית, הכאה, לרבות באמצעות חפצים, גירוש מן הבית, איסורים שונים, גרימת חבלות גופניות ונפשיות, עד שהקטין עזב את הבית, ובקשר לאישום זה, מיוחסות למשיב ריבוי עבירות של התעללות בקטין על-ידי אחראי, ותקיפת קטין על-ידי אחראי הגורמת חבלה.
השופטת קובעת כי העובדות המפורטות מצביעות על חומרת המעשים המיוחסים לרוזנפלד ודומה שלאחר הסקירה האמורה, אין צורך להכביר מילים ביחס למרכיב חומרת המעשים והשפעתו על עילת המעצר, ועל מסוכנות המשיב.
השופטת טוענת כי בתסקיר עולה כי הנאשם לא מבין את משמעות מעשיו ועדיין מסוכנותו גבוהה זאת למרות שהינו ללא עבר פלילי.
השופטת חוששת מהשפעתו לרעה על העדויות כמו גם הישנות המעשים ולכן קובעת כי "לאור המפורט, אני סבורה כי עילות המעצר הן בעוצמה נכבדת, וכי לעילה של חשש להשפעה על עדים יש משקל נכבד, לכל הפחות, עד לאחר העדת הגורמים הרלוונטיים במשפחה, ושוכנעתי כי יש מקום למעצרו של המשיב".
"מששוכנעתי", מסיימת השופטת "בקיומן של ראיות לכאורה ובעילות מעצר של מסוכנות וחשש להשפעה על עדים, ומשלא ניתן להפיגן בחלופה, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים".