חומש בראשית פותח בסיפור בריאת העולם. "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם"(בראשית, א, א-ב).
רבי נחמן מברסלב, אמן הנפשות, אומר, שפרשת בראשית לא מספרת לנו רק על ראשית בריאת העולם בו אנו חיים, היא מספרת לנו גם על ראשית בריאת העולם הפנימי של כל אחד ואחת מאתנו.
ומהי אותה ראשית?
הראשית היא "תוהו ובוהו וחשך על פני תהום".
מכירים את הראשית הזאת?
אנחנו לא צריכים הרבה הסברים בשביל להבין מה פרוש "תוהו ובוהו". לכל אחד מאתנו יש בלי סוף דוגמאות לתוהו ולבוהו.
כאשר אנחנו ניגשים אל העולם הפנימי שלנו, זה שברובו הגדול נסתר מאתנו, מכוסה מאחורי שכבות של בגדים, כסף, חברה ומשחקי תפקידים. העולם הפנימי הזה, שמורכב משדות של רצונות, יערות של פחדים, מדבריות של בדידות, אוקיינוסים של אהבה, מטעים של כוחות ואנשים, ילדים ותינוקות, בעשרות גילאים, שכולם – הם ואני – מחכים ומצפים לי, שאקשיב להם, אטפח אותם ואֶגדל יחד איתם. הדבר הראשון שאנחנו פוגשים, זה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום; שיממון, ריק, חושך ותהום. אנחנו לא פוגשים טוב. לא טועמים אמונה. לא רואים אור. אין שמים ואין שמש. אין דגים, אין פרחים ואין בני אדם. הכול מבולבל. חשוך. וחסר תקווה.
ניסיתם פעם, אחרי שנים של זלילה שקטה ומתגמלת, להגיד – עד כאן. מרגע זה אני שם גבול. אין יותר התמכרות לרע. אני רוצה לברוא את העולם שלי. אני רוצה לגלות את עצמי שמסתתר מאחורי עודפי השומן. אין יותר בצקים. אין יותר מתוקים. אני רוצה להיברא!
ניסיתם?
ומה קרה אחר כך? פגשתם מלאכים? נהייתם רזים ומצומקים? נמלאתם סלידה וגועל לנוכח שוקולדים ובורקסים חמימים?
או שהרגשתם שאתם רעבים. שאתם נקרעים. אבל נ-ק-ר-ע-י-ם! שמשעמם לכם. שאתם עצבניים. שלא אכפת לכם להיות שמנים לנצח נצחים, רק שהעינוי הזה יגמר!
מה הרגשתם?
ומאגף ההתמכרויות לאגף הזוגיות. ניסיתם פעם, אחרי שנות נישואין של בערך וקשר-בכאילו, להחליט ולומר: "ריבונו של עולם, מיום זה ואילך, הריני מקבל על עצמי למסור נפש לריפוי הזוגיות שלי".
ניסיתם?
ואז חזרתם הביתה, עם חיוך של התרגשות ואלפי ציפיות. ומה קרה אז? חיי הזוגיות שלכם הפכו לירח דבש ארוך ונצחי, או שמא פגשתם אשה כאובה, שמגלה לכם את האמת המרה, שהיא לא יודעת למה, אבל היא לא מצליחה להרגיש אהבה?
כולנו פגשנו את התוהו הזה. כל אחד מאתנו שרק שם רגל בעבודה פנימית, כל אחד שמנסה להתבודד/ לפגוש את עצמו/ להיגמל מהתמכרות/ להבריא את הזוגיות/ להחיות את ההורות – מתחיל בשלב של "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך". זו ההתחלה.
ואז, מה עושים אז?
"...'וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ' זֶה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הָרַע שֶׁחוֹפֶה עַל הַטּוֹב, וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל יְדֵי בְּחִינַת 'וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת' – דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטּוֹב... וְעַל יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ אֱלֹקִים, רוּחַ טוֹבָה, בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עַל יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּם וּבִנְיַן הָעוֹלָם... כִּי עַל יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נִכְנַס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה הָאוֹר וְנִבְדַּל וְנִפְרַשׁ הַחֹשֶׁךְ מִן הָאוֹר הָרַע מִן הַטּוֹב... נִמְצָא, שֶׁעִקַּר מַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין וּמְבָרְרִין הַנְּקֻדָּה טוֹבָה" (ליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר, א).
רבי נחמן מגלה לנו כאן ממש את סודות הבריאה. אם היינו מבינים באמת את מה שכתוב כאן, היינו שרים ובוערים ושואגים בכל העולם את הסוד הזה.
רבי נחמן אומר שיש פטנט-על, נוסחת קסם, להיברא מהתוהו. מכל תוהו. וזה לא מדי קשה.
ומהי נוסחת הבריאה?
לחפש ולמצוא בי נקודה טובה. זה עיקר קיום ובנין העולם.
התרופה לתוהו ובוהו שבבריאת שמים וארץ היתה "ורוח אלוקים מרחפת", והתרופה לתוהו ובוהו שבבריאת שמים וארץ שבתוכי היא עיסוק באחת התורות המרכזיות בליקוטי מוהר"ן (רפ"ב), תורת "אזמרה לאלוקי בעודי" – בעוד מעט טוב שיש בי.
הכול חשוך? הכול שבור וריק וחסר תקווה?
אתה צודק שזה מה שאתה מרגיש, זו בדיוק הדרך, כך נברא העולם.
אבל, יהודי, זה רק שלב!
השלב הבא הוא "ורוח אלוקים מרחפת". אל תתעלם מהרע. אבל תחפש טוב. תחפש מה בכל זאת ולמרות, למרות מחוגי המשקל שהזנקת, למרות הקשר הזוגי שלא טיפחת, למרות הילדים שרואים בך מכשפה עם חלוק מוכתם ומטפחת שמוטה, למרות ההתבודדות שמוצאת אותך בשינה עמוקה... מה בכל זאת ולמרות הכול טוב בך. תמצא נקודה, אפילו אחת, אפילו קטנה, של טוב.
על ידי שאתה מוצא נקודה טובה, אתה נכנס לכף זכות ואז האור מתגלה ומובדל מהחושך.
ואז, לאט לאט, צעד צעד, מתוך התוהו, אתה מתחיל להיברא.