בעקבות חשד לאי סדרים בהתנהלות מספר מעובדיה, פתחה לפני שלוש שנים חברת המתכות "יהודה פלדות" בחקירה סמויה באחד ממפעליה למחזור גרוטאות באשדוד. החקירה גילתה ממצאים קשים, לפיהם מספר מהעובדים שיתפו פעולה תמורת תשלום עם ספקי ברזל, כך שאלה קיבלו תשלום גם עבור פסולת שסווגה כ"ברזל".
כתוצאה, זימנה החברה לשיחה את אחד מעובדיה, שתפקידו היה לסווג ולהעריך את כמות הפסולת הנלווית לגרוטאות שסופקו לחברה. במסגרת השיחה עם נציג החברה, הודה העובד כי קיימת מערכת מסודרת של עובדי חברה שהתקשרו עם ספקי ברזל על מנת להטות את הסיווגים.
לייעוץ בתחום:
כמו כן, העובד הודה שהעריך באופן נמוך את כמות הפסולת שהונחה בפניו, ולדבריו שלשל לכיסו סך של 60,000 שקל.
לאחר שעבר שימוע לפני פיטורים, בו הספיק לחזור מהודאתו, פוטר העובד על רקע החשדות נגדו, והחברה הגישה נגדו תלונה למשטרה, שנמצאת תחת חקירה.
בנוסף, בשנת 2013, הגישה החברה תביעה כספית לפיצויים נגד העובד לבית הדין לעבודה בבאר שבע, ומאוחר יותר הגישה תביעות נפרדות גם נגד עובדים אחרים. החברה טענה שהקנוניה לה היה שותף התובע גרמה לה לנזקים בסך של למעלה מ-4 מיליון שקל, ששילמה לספקים עקב סיווגים מוטים, וכן עקב צריכת חשמל גבוהה שנבעה מכך שכמות גדולה של פסולת נכנסה למתקני המפעל.
נוסף על כך תבעה החברה 60,000 שקל שהודה שהכניס לכיסו.
העובד הכחיש את כל המעשים המיוחסים לו, והגיש תביעה נגדית לפיצויים, בטענה שפוטר שלא כדין.
לטענתו, החברה הוציאה ממנו את הודאתו במרמה ובכפייה, מבלי שהותר לו לשוחח קודם עם יועץ או עורך דין, ולאחר מכן השתמשה בה כדי לפטר אותו בלי לשלם לו פיצויי פיטורים, תוך שהיא גורמת לו לעגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב.
הודאה אוטנטית
סגן הנשיאה אילן סופר הסביר בתחילת דבריו, כי על מנת להכריע בתיק זה, יש לבדוק האם הוכח שעובד היה חלק מקנוניה במסגרתה שלשל לכיסו סכומים תמורת סיווגים מוטים.
מכאן, הבהיר השופט כי מבחינת הסרטונים המתעדים את השיחה בה הודה העובד במעשיו, נראה כי הודאתו הייתה אותנטית ולא נפל בה כל פגם, מה גם שהעובד עצמו מסר במהלכה נתונים רבים ביוזמתו.
השופט אף ציין כי מדובר בשיחת בירור פנימית, ומשכך החברה לא הייתה מחויבת לאפשר לעובד להיוועץ עם עורך דין.
בנוסף, עד סמוי מטעם החברה חיזק את חשדות החברה לפיהם העובד סרח בתפקידו, כאשר הציג סרטונים שצילם באמצעות שעון יד, בהם נראה העובד מודה בכך שקיבל כספים עבור סיווגים שערך שלא כדין.
לפיכך, השופט דחה במלואה את תביעתו הנגדית של העובד נגד החברה, וקבע שאינו זכאי לכל פיצוי מהחברה. עם זאת, השופט קבע שהחברה נכשלה להוכיח מה הנזקים הישירים שגרם לה העובד באופן ספציפי, כך שלא ניתן לקבוע מה היה חלקו בנזק הכללי שנגרם לחברה.
לכן, השופט הסביר שלא ניתן לחייב את העובד עבור חלקו שלא נקבע בנזק, והחליט לחייב את העובד לשלם לחברה 60,000 שקל עבור הפרת חוזה עבודתו, הסכום אותו הודה שקיבל שלא כדין, בתוספת הוצאות משפט בסך 6,000 שקל.
לנוכח חומרת מעשיו של העובד, החברה אף תהיה רשאית לקבל לידה את רכיב הפיצויים שנצבר לזכותו בקרן הפנסיה.
- ב"כ התובע: עו"ד חיה ארמן, עו"ד גרגורי דנוביץ
- ב"כ הנתבע: עו"ד יצחק גבאי
עורכי דין דיני עבודה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין נטלי צרף רביב עוסקת בדיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
*הכותבת לא ייצגה בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.