ליל הושענא רבה ידוע בתפוצות ישראל בעיקר בלימוד לאורך שעות הלילה. בעדה הטריפוליטאית (יוצאי לוב), נוהגים מנהג מיוחד בליל הושענא רבה - אכילת כבדים וריאות, לצד קריאת חלקים מספר דברים וספר בראשית. הלילה הזה נקרא בעדה "לילת' אלכבדה ולראייה".
הר' פריג'א זוארץ ז"ל, יוצא לוב ומי שהיה חבר כנסת מטעם המפד"ל, סיפר בילקוט מנהגי שבטי ישראל של משרד החינוך על המנהג המיוחד של העדה. "כל משפחה קונה חתיכת כבד וחתיכת ריאה, אותן צולים ומגישים לשולחן, ולאחר שקראו את הסדר, מחלק ראש המשפחה לכל אחד נתח קטן מן החתיכות האלה".
"סיפרו לי זקני הדור", הוסיף הר' זוארץ, "שזה נובע ממנהג קדום שהיה אצל יהודי לוב, שכל משפחה השתדלה לשחוט בערב זה כבש או גדי לכבוד יום הושענא-רבה. את החלקים הניתנים לצלייה מיד - הכבד והריאה - היו צולים, וזה היה עיקר סעודת-הערב".
"פשוטי העם, והנשים בכלל, קראו לערב זה "ליל הכבד והריאה" ("לילת' אלכבדה ולראייה". ש.מ.). מנהג זה של קריאת הסדר האמור יחד עם האוכל הנ"ל נהוג עד היום אצל בני העדה". כיום, בקרב יוצאי העדה מכנים את הערב "ליל זות'ברכה", במבטא טריפוליטאי אותנטי כמובן.
לצד אכילת הריאות והכבד, נהוג בעדה לאכול פירות משבעת המינים, אבל מה שבאמת חשוב - הוא התוכן הרוחני של הערב: בעדה נהוג לקרוא את פרשת "זאת הברכה" בצורה של שניים מקרא ואחד תרגום, לצד ההפטרה "ויהי אחרי מות משה", כמו גם חלק מפרשת בראשית, ברכות ובקשות נוספות.
בעבר היה נהוג שסדר קריאת הפסוקים היה מתבצע בבית הכנסת, ולאחריו חוזרים איש איש לדירתו העראית וחוזרים על הפסוקים בפני בני המשפחה - ואז מקיימים את הסעודה, אולם היום, ככל הנראה בשל היטמעותה של העדה בקרב עדות אחרות, הטקס מתקיים בעיקר במסגרות משפחתיות מצומצמות.
נסיים כפי שנהוג לברך בעדה: זיארה מקבולה! (חג שמח)