גבר ואישה התגרשו ב-2004 וחתמו על הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. האישה שירתה בצבא קבע, ובחרה לאזן את הפנסיה שמגיעה לה, על פי אחת משתי האופציות שההסכם הקנה לה, ולהעביר לבעל תשלומים חודשיים (ולא לשלם לו את חלקו היחסי בתשלום אחד).
לשאלות על דיני משפחה:
בחלוף שנים ארוכות, במהלכן שולמו תשלומי האיזון החודשיים, פנה האיש לצה"ל, בהתאם לאפשרות הניתנת בחוק, וביקש לרשום את פסק הדין בהתאם לסעיף 3 לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, כלומר לקבל את הכסף ישירות מצה"ל.
לפני כשנה הוא קיבל תשובה כי פסק הדין אינו ניתן לרישום. בתשובת צה"ל נרשם כי "פסק הדין צריך לנקוב באחוזים מהו השיעור להעברה וכי לא ניתן לקבוע זכאות על בסיס סכום נומינאלי".
לפיכך, הגיש האיש תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, בה עתר לקביעת הפרמטרים הדרושים לשם רישום פסק דין בהתאם לחוק, ולמינוי אקטואר שיקבע את האחוז המגיע לו מהפנסיה של גרושתו, בהתחשב בתשלומים ששילמה עד כה. כלומר, הוא ביקש "לפתוח" ולשנות את הסכם גירושין.
התובע טען כי המצב המשפטי בעת כריתת ההסכם לא אפשר לבצע הוראה מרכזית בהסכם הגירושין לעניין הפנסיה, שלפיה הגופים הרלוונטיים הם שישלמו להם את זכויותיהם ולכן הוא וגרושתו ביצעו מתווה חלופי. כעת, המצב השתנה וחוק הפנסיה כן מאפשר זאת – גם באופן רטרואקטיבי – אין הצדקה למנוע ממנו לקבל את זכויותיו ישירות מצה"ל.
מנגד, הנתבעת טענה כי הסעיף הרטרואקטיבי בחוק הפנסיה לא חל עליהם משעה שקבעו אופציה לאיזון הפנסיה בתשלומים חודשיים האחד למשנהו.
התערבות גסה מדי
השופט שמואל בר יוסף ניתח את הסעיף הרלוונטי בחוק הפנסיה. באופן כללי, השופט הבהיר כי "תכליתו של החוק הינה לאפשר את חלוקת החיסכון הפנסיוני באופן שיתאפשר לבן זוגו של החוסך לקבל את זכויותיו באופן עצמאי ובמנותק מהחוסך. לפיכך, ראוי לכאורה לפרש את החוק באופן שתורחב סמכותו של בית המשפט להתערב בהסדרים חוזיים העוסקים באיזון חיסכון פנסיוני".
מצד שני, הסביר השופט, יש לאזן את העניין ולכבד את חופש החוזים ואת חירותם של צדדים להגיע להסכמות בעצמם, ועל כן לצמצם את סמכות בית המשפט לתת פסק דין שונה מזה שניתן בעבר על בסיס הסכמותיהם.
במקרה הנוכחי, השופט סבר שלא ניתן לתת פסק דין על פי החוק, משום שהוא חותר תחת הסכמות היסוד של הצדדים בנוגע לחלוקת החיסכון הפנסיוני, על סמך חישובים של אקטואר.
"הסכמת הצדדים להנחות עבודה אלה הינה נדבך מרכזי בתשתית ההסכמית, תוצאה של שקלול סיכויים וסיכונים הדדיים, הן בנושא הפנסיה והן במכלול הנושאים שהוסדרו בהסכם. לכן, מתן פסק דין לפי החוק תוך התעלמות מהסכמות אלה (למעשה ביטולן) תהווה התערבות גסה באותן הסכמות, העולה כדי כתיבת הסכם חדש", קבע השופט.
בשונה מהתובע, השופט הבהיר שגם לפי המצב המשפטי שקדם לחוק לא הייתה מניעה להסכים על איזון פנסיה על ידי קביעת החלק היחסי לו זכאי בן זוגו של החוסך, וישנם לא מעט הסכמים ברוח זו.
לפיכך התביעה נדחתה. השופט חייב את התובע בשכ"ט עו"ד בסך 14,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין רבקה ניר עוסקת בדיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.