כשהוא מוקף בילדיו, נכדיו ושלושים ניניו, כן ירבו - חגג ישראל קרישטל, האדם המבוגר ביותר בעולם על פי גינס, את בר המצווה שלו. הוא עשה את זה באיחור של מאה - בגיל 113 - באירוע בחיק המשפחה. קרישטל, תושב חיפה שעבר שתי מלחמות עולם ואיבד את רעייתו וילדיו בשואה, בירך "שהחיינו" – ורקד עם אהוביו.
המשפחה המאושרת תכננה מבעוד מועד את האירוע המתפרש על סוף השבוע כולו, בבית מלון בצפון הארץ, כפי שמקובל באירועי בר מצווה רבים במגזר הדתי. בצהריים (יום ו') התכנסה המשפחה באולם שמחות, שם עלו ילדיו ונכדיו לברכו, הקרינו מצגת ופרסו עליו טלית.
"הוא מאוד התרגש", מתארת נכדתו, ליאת בשן. "וגם עבורנו היה זה אירוע מאוד מרגש. כשסבא שלי בירך 'שהחיינו', זה היה רגע השיא מבחינתי. האירוע הזה הוא נס שאכן צריך להגיד עליו שהחיינו. זה היה כל כך מרגש".
בשן מספרת על אווירה טובה ועל הכרת הטוב. "זכינו", היא אומרת. "פרשנו מעליו טלית, והוא בירך על הציצית". לדבריה, הוא מברך על הציצית כל חייו, ועלה לתורה פעמים רבות – "אבל זה מה שכל כך מיוחד. הכל נעשה בדיוק אותו הדבר – אבל קיבל הרבה יותר משמעות".
לדבריה, "מחר נעלה אותו לתורה לברך. נעשה עלייה חגיגית לתורה. כשהוא היה בן 100, עשינו הכנסת ספר תורה. היום הבאנו לכאן את ספר התורה - וסבא לקח אותו. עשינו מאחוריו שרשרת אנושית, וזרקנו סוכריות".
לדברי בשן, לקראת סוף האירוע, מתחת לטלית הגדולה, התכנסו כל בני המשפחה לצילום משותף. "ואז אתה רואה בן אדם אחד - וכמה אנשים יצאו ממנו. ואתה מבין מה זה בנאדם אחד שניצל מהשואה. עמדנו והצטופפנו כולנו, וחשבתי: שישה מיליון אנשים. מה יכול היה להיות בעולם – אם ככה נראה אולם של אדם אחד ששרד בגיל מבוגר, והוליד רק שני ילדים".
"חוויה מתקנת"
בשנת 1916, שבוע לפני ראש השנה התרע"ז, מלאו לנער ישראל קרישטל 13 שנים. אבל בעיירה ז'רנוב שבפולין – בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה – לא היה לאיש זמן וכוח לחגוג לנער שהתייתם מאמו. בטח לא בשעה שאביו נחטף לצבא הרוסי, והוא עבר להתגורר אצל דודיו.
בעשורים שחלפו לא היה לו זמן רב מדי להרהר על כך. לאחר המלחמה הוא התייתם מאביו, ובגיל 16 נאלץ לפרנס את עצמו. הוא הקים משפחה – ואיבד אותה בגטו ובאושוויץ. קם מהאפר, נישא לניצולת שואה שאיבדה אף היא הכל – וביחד הם הקימו את ביתם בישראל, והביאו לעולם שני ילדים.
בשנת 2014 הוכר קרישטל כניצול השואה המבוגר ביותר שעדיין חי, ולפני כחצי שנה הכיר בו ספר השיאים של גינס כאדם המבוגר ביותר בעולם. השבוע ציין את יום הולדתו ה-113 בתאריך העברי, כ"ב באלול – ובמשפחתו גמלה ההחלטה לשמח אותו בהגשמת חלום ישן.
"הוא תמיד סיפר שעבר בר מצוות של ילדים, נכדים ונינים - ותמיד הפריע לאבא שלו לא חגגו", סיפרה שולה קופרשטוך, בתו. "והנה הגענו ל-113. אנחנו חוגגים לו כל שנה, כמובן, אז חשבנו שעכשיו זו תהיה חוויה מתקנת".
בראיונות קודמים ב-ynet סיפרה בתו כי "במהלך השנים בהן חיו בגטו לודז' נפטרו שני בניו ממחלות כשהיו בני 8 ו-10. מה שהגן במעט על ישראל ואשתו רוב התקופה, היה הכישרון להכנת הממתקים. הגרמנים חגגו ימי הולדת ונישואים ואבי היה זה שהכין להם את כל דברי המתיקה. זה היה הקרש להצלת חיים, כי בזכות הממתקים היה אבי חיוני בגטו ולכן לא נשלח למחנות - אלא רק לקראת הסוף. אצל הגרמנים ימי הולדת הם אירוע, לכן הממתקים והשוקולדים היו הכרחיים בחגיגותיהם. ייצור הממתקים של אבי סיפק את צורכיהם, ולכן בהתחלה שמרו עליו ואף השיגו לו את חומרי הגלם".
קרישטל ואשתו נותרו בגטו ובמאי 1944 נשלחו לאושוויץ בטרנספר שהיה בין האחרונים. באושוויץ שהו השניים עשרה חודשים, נשלחו למחנות עבודה וצעדו בצעדת המוות. ישראל שקל אז 37 קילוגרם בלבד. רעייתו, פייגה, לא שרדה ונספתה.
לאחר המלחמה חזר קרישטל ללודז' והקים בה מחדש מפעל ממתקים. הוא הכיר בעיר את בת שבע, שאף היא איבדה את משפחתה בשואה, והשניים נישאו ועלו ארצה ב-1950. לשניים נולדו שלושה ילדים אך אחד מהם נפטר בינקותו. כיום הוא אב לשניים, וסב לנכדים ונינים רבים. את סודות ייצור הממתקים לקח עמו גם לישראל, והקים בחיפה מפעל.
קרישטל בראיון, בשנה האחרונה (באדיבות חדשות 2)