התובעת, חברה העוסקת בייצור, ייבוא ושיווק של מערכות אינטרקום – ייבאה מערכת אינטרקום מסין תחת שם המותג שלה (MASYB). הנתבע, בעל עסק עצמאי לשיווק ומכירת מוצרי תקשורת, הפיץ לחנויות במשך תקופה מסוימת את מערכת האינטרקום של התובעת. בשלב מסוים, הפסיק למכור את המוצרים של התובעת והחל לייבא מהיצרן הסיני מערכת זהה לחלוטין, תחת שם מותג אחר (LENON).
לייעוץ בנושאי זכויות יוצרים:
בתביעה שהגישה לפני כחודשיים בביהמ"ש המחוזי בלוד, הציגה החברה התובעת שורה של טענות נגד המפיץ. היא טענה, בין היתר, כי המערכת מבוססת על עיצוב מקורי וייחודי שלה, ומיוצרת באמצעות קבלן ייצור בסין.
לגרסתה, הנתבע שימש כמפיץ בלעדי מטעמה ושיווק את המוצר לחנויות שונות. שלושה חודשים לפני הגשת התביעה, הנתבע הפסיק להזמין יחידות נוספות של המוצר. הסיבה שנתן הנתבע להפסקת ההפצה היתה ש"מצב השוק קשה". אך, לאחר מכן נודע לתובעת שהמפיץ החל לשווק מערכת אינטרקום זהה לחלוטין, פרט לשמה.
בבית המשפט, התובעת טענה כי הנתבע הפר את חובות האמון כלפיה, וכי מעשיו מהווים עשיית עושר ולא במשפט, הפרת זכויות יוצרים, וכן גזל של סוד מסחרי.
הנתבע טען, בין השאר, כי התובעת לא הוכיחה זכויות כלשהן במערכת. בנוסף, לדבריו, היצרן הסיני מייצר ומשווק אותה לכל דורש וללא הגבלה, והמערכת נכללת בקטלוג המוצרים שלו.
גם לתחרות יש כללים
השופט יעקב שפסר כתב פסק דין חלקי, שעסק רק בשאלת החבות (והותיר את שאלת הפיצוי לשלב הבא). בפתח דבריו, השופט הבהיר כי מערכת האינטרקום המדוברת היא מוצר תעשייתי, שמטבעו נתון להגנה בדיני המדגמים ולא בדיני זכויות היוצרים כפי שטענה התובעת.
השופט קבע כי התובעת לא הוכיחה שהמדובר בעיצוב חדש או מקורי. כמו כן, השופט הוסיף, בין היתר, כי התובעת לא הציגה הסכם בלעדיות עם היצרן הסיני, שמוצריו אכן זמינים לכל המעוניין בכך.
עם זאת, השופט פסק שפעולותיו של הנתבע מהוות תחרות בלתי הוגנת. לפי השופט, אם באמת ובתמים הנתבע היה סבור שהוא פועל כשורה, הרי שהיה מודיע לתובעת שהוא מפסיק את ההתקשרות עימה ומתכוון לשווק מוצר זהה.
"הנתבע לא עשה כן והציג מצג שווא כאילו הוא ממשיך לקדם את מוצר התובעת וכאילו הירידה במכירות מוצר התובעת נבעה מגורמים שאינם תלויים בו, כל זאת, כאשר בפועל לא הייתה ירידה כלשהי בביקוש למוצר, שכן כפי שהודה הנתבע, באותה העת ממש מכר הוא את אותו מוצר 'מטעמו' וקיבל הזמנות למוצר בסך עשרות אלפי שקלים", הזכיר השופט.
לכן, השופט קבע כי הנתבע פעל בניגוד לאמון שניתן בו, ו"זכה" שלא כדין בלקוחות שרצו לקנות את המוצר שעה שהוא הטעה את התובעת והציג את עצמו כמי שמשווק את המוצר מטעמה. השופט הוסיף כי הנתבע השתמש בסרטון ההדרכה שהכינה התובעת לצורך הפצת המוצר, ולא עדכן את נציגי החנויות כי מדובר במוצר אחר.
לפיכך, ביהמ"ש קיבל את התביעה ברכיב זה, והורה לצדדים להגיש סיכומים בנוגע לשיעור הנזק בתקופה הרלוונטית.
בפסק הדין שם השופט שפסר דגש על חובת האמון והתנהגות בתום לב שיש למפיץ כלפי יבואן.
לסיכום דבריו ציטט ביהמ"ש את נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס שמגר, שכתב כי ״אין משמעותה של תחרות שכל האמצעים כשרים. בכל תחרות קיימים כללי משחק, אשר מבטיחים את קיומה ותוחמים את גבולותיה".
- ב"כ התובעת: עו"ד אייל פרייס, עו"ד הילה שחר טלי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד עירן לוי, עו"ד עודד בהרב
עורכי דין דיני קניין רוחני • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין נדב ארגוב עוסק בקניין רוחני
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.