כתב האישום, שהוגש נגד הנאשם הצעיר וחבריו לבית משפט השלום ברמלה, עסק בפרשייה של זיוף מבחני תיאוריה. הנאשם הראשי בפרשה הודה במסגרת הסדר טיעון באישומי הזיוף והמרמה שהוגשו נגדו, ואך הודה בשיתוף הפעולה עם חמשת הנאשמים האחרים.
לייעוץ בתחום:
הצעיר, אחד מחמשת הנאשמים, הואשם בעבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה וסיוע להתחזות במטרה להערים על הרשויות הממונות על מבחני התיאוריה לנהיגה.
מעובדות כתב האישום עולה, כי לאחר שהנאשם נכשל במבחן תיאוריה, הוא שלח את חברו – הנאשם הראשי – להיבחן תחת זהותו ולצורך כך העביר לו את תעודת הזהות שלו וטופס הרישום. החבר ניגש להיבחן באחד מימי יולי 2014 מצויד בתעודת זהות מזויפת הנושאת את שם הנאשם לצד תמונתו, אלא שחשדה של מנהלת הסניף הוביל להזעקת המשטרה ש"עלתה" על הזיוף.
הנאשם בתגובה כפר מכל וכל באישומים שיוחסו לו. הוא טען כי אינו מכיר את הנאשם הראשי (המתחזה), שככל הנראה גנב את מסמכיו האישיים. הוא אינו יודע מדוע ניגש לבחינה בשמו, והיה זה ללא ידיעתו.
הראיות שהיו בידי הפרקליטות היו נסיבתיות בלבד. הפרקליטות טענה כי העובדה שלנאשם לא היה רישיון והוא נכשל במבחני התיאוריה הקודמים מראה שהוא הנהנה היחידי ממעשי חברו, והמסקנה המתבקשת מכאן היא שהנאשם שלח את חברו לבחינה בכוונה לרמות.
תמוה, אבל מעלה ספק
השופטת רבקה גלט הגיעה למסקנה כי ראיות הפרקליטות אינן מספיקות לצורך הפללת הנאשם ולא ניתן לקבוע כי הוא ביצע את העבירות שיוחסו לו מעל לכל ספק סביר. יותר מזה, עיון במסמכי החקירה הוביל את השופטת למסקנה כי חברו (הנאשם הראשי) סיפר שלקח את תעודת הזהות מהנאשם ללא ידיעתו, גרסה שחזר עליה עוד פעמים רבות באופן עקבי.
יתר על כן, הנאשם הראשי, שהובא כעד מטעם המדינה, בחר להשתמש במשפט הנוכחי בזכות השתיקה וכאשר השיב על שאלות ספורות מסר תוכן המרחיק את הנאשם מכל קשר לעבירות.
השופטת גלט אף הטילה ספק בהודאתו הראשונית במסגרת עסקת הטיעון בנוגע לשיתוף הפעולה של יתר הנאשמים, וכתבה כי "ערכה של הודאה זו מוגבל ביותר, היות שאין המדובר בהודאה בשרנית המכוונת לעניינו של הנאשם דווקא, אלא בכזו שניתנה במסגרת של הסדר טיעון".
לכל הספקות הללו מתווספים מחדלי המשטרה בחקירותיה, כאשר בין היתר, לא הביאה ראיה חיצונית שתוכיח כי הנאשם נכשל במבחן תיאוריה בעבר והסתמכה רק על הודאתו. בנוסף, לא הוכח בשום צורה שהנאשם וחברו תיאמו ביניהם את התרמית.
לעומת זאת, גרסת הנאשם, שהשופטת מצאה כעקבית ואמינה, מאפשרת את המסקנה שחברו אכן נטל את המסמכים שלא בידיעתו – גם אם גרסה זו תמוהה במקצת.
"קשה להבין איזו תועלת ביקש החבר להשיג לעצמו באמצעות השימוש במסמכי הנאשם, ואולם, קושי זה, אין די בו על מנת לבסס את אחריותו בפלילים של הנאשם", הסבירה השופטת את עמדתה וזיכתה את הנאשם מחמת הספק.
- ב"כ המאשימה: עו"ד טובי הראל
- ב"כ הנאשם: עו"ד עמית בר
עורכי דין דיני פלילי • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין רונית רם עוסקת במשפט פלילי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.