במוצאי שבת צפצפו מכשירי הסלולר של הכתבים הפוליטיים בציבור החרדי אליו שוגרה ההודעה הדרמטית (במונחים פנים חרדיים) הבאה: הרב דוד שפירא וסגן השר מאיר פרוש נפגשו אחרי חג הפסח מספר פעמים בהם דנו על התלהטות הרוחות בתקופה האחרונה, וניהלו שיג ושיח בניסיון להגיע להבנות בנושאים שונים העומדים על סדר היום של הציבור החרדי. הצדדים הביעו רצון ונחישות להרגעת הרוחות.
ראשי "דגל התורה" הביעו את דעתם שביצוע חוק הנורבגי יסייע להם להנמיך את המתחים ולגיבוש ופעילות סיעה מאוחדת בת שבעה חברים ובכך לתרום לחיזוק הישגיה של היהדות החרדית ולעבודה משותפת של סיעת יהדות התורה בכנסת כפי שהיה בקדנציה האחרונה.
לפני כניסת השבת הגיעו הצדדים להבנות, פרוש הגיש את התפטרותו מהכנסת והמשיך לכהן כסגן שר החינוך ויעקב אשר נכנס לכהן כח"כ בסיעת יהדות התורה.
בכך הודיעו בעצם הרב דוד שפירא נכדו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן והאיש החזק בתנועת דגל התורה ומאיר פרוש הקודקוד בשלומי אמונים על סיום המשבר במאבק השליטה בחינוך העצמאי ועל קיום הרוטציה בשני נושאים שהעסיקו את הפוליטיקה החרדית במשך תקופה ארוכה.
אלא שמה שצד את עיני הכתבים היה דווקא השם שלא הוזכר בהודעה, הלוא הוא יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני, הנציג הבכיר בכנסת שלחם למען הנושאים הללו ונאבק רבות בשותפים למפלגה והנה הוא מוצא את עצמו כמי שאינו חלק מסיכום הפסקת האש.
עיתונאים רבים סברו כי יש כאן עקיפה לגפני וכי יידעו אותו רק בדיעבד לאחר השלמת המהלך וכאן נשאלה השאלה האם חבר הכנסת ניצב בחזית רק במאבקים ובמלחמות ואילו בעיתות שלום ופיוס סוגרים הכל מעל ראשו?
אמש (שלישי) שב על עצמו מקרה דומה כשהפעם השותפים לבית בחזון איש 5 היו חצר חסידות גור שם נעשה מהלך הפיוס ופגישת השלום ללא התייעצות מוקדמת עם הנציג הבכיר של הסיעה המרכזית השר יעקב ליצמן.
אז נכון ישנם רבים המכחישים זאת בכל תוקף וטוענים כי השר ליצמן בחש בקדירה והיה מעורב בכל פרט ופרט והכל נעשה באישורו ובהסכמתו אולם מבחינתו לא היה לו נוח לעמוד בפרונט ובחזית מפגש האחדות, אולם עדיין סימני השאלה דורשים הסבר.
מן הראוי היה שהאיש הבכיר מצד החסידות הגדולה יהיה זה שיעמוד במרכז המגעים ויסומן לעיני הכל כמי שהוביל את המהלך ההיסטורי - ולא כך היה.
גם פה נשאלת השאלה האם השר ליצמן שנלחם ללא חת למען כבודה של הסיעה המרכזית ונאבק ללא מורא למען כך שתישמר המובילות שלה בכל המובנים הציבוריים אינו האיש המתאים לעמוד בחזית השלום?
מעניין שבשני המקרים הצליחו בני הבית בבני ברק יחד עם גורמים בכירים בסיעות המגבילות לעקוף את הקודקודים וליצור ערוץ ישיר על מנת לסיים את המתיחות.
גורמים המעורים בסוד המגעים טוענים מנגד כי להערכתם השר ליצמן עודכן במהלך מהרגע הראשון. "מדובר בעניין של הזמנה לשמחה אישית ולאדמו"ר בער רצונו לשלום ביהדות החרדית ולכן אך טבעי היה שהדבר יעשה על ידי בנו של הרבי הרה"צ רבי ישראל מנחם אלתר שהיה שליחו האישי למהלך", הם אומרים.
השר ליצמן שידע מהכל ועודכן כאמור בכל פרט העדיף מרצונו שלא לעמוד בפרונט מאחר ומדובר היה בהזמנה על רקע הידידות ששררה בעבר בין גדולי הדור ושבה כעת במלוא עוזה.
"השר ליצמן היה מספר 1 ונשאר מספר 1 בסיעה המרכזית ללא עוררין. שום מהלך פוליטי - ציבורי לא נעשה שלא בידיעתו או שלא בהתייעצות עימו", הם מבהירים.
יצויין כי במקביל לכך גורמים ב"דגל התורה" מציינים כי גם במהלכי הפיוס בין דגל לשלומי אמונים היה מעורב יו''ר התנועה ח"כ משה גפני בכל דבר עד לפרטי פרטים. "התקשרו אליו, עידכנו אותו והתייעצו איתו על בסיס שוטף", מציינים הגורמים.
מנגד ייתכן כי מדובר בגישה נכונה יותר לפיה הפוליטיקאים עוסקים בנושאים עליהם הם מופקדים ובהם הם מתמחים בהצטיינות לצד הסיוע לעולם התורה והעזרה לכלל ולפרט ואילו אחרים הם אלו שמנהלים את המגעים הרגישים מטבע הדברים בין בתי גדולי ישראל.
יהיו אף שיאמרו שיש בכך אמירה כי על הדור הצעיר להתבלט ולפעול ובפרט שהוא מוכיח את כישוריו וקשריו להגיע להבנות היסטוריות.
במקרה האחרון של השלום ההיסטורי מאמש צריך יהיה לבדוק כיצד תהיה ההשפעה של המהלך על נושאים ציבוריים ופוליטיים שונים והאם נראה מהיום והלאה סוג של שיתוף פעולה בין הסיעה המרכזית באגודת ישראל לסיעת דגל התורה ואם כן מי ינהל אותו האם הציר הוותיק של ליצמן וגפני או ציר הצעירים החדש והטרי.
מה שבטוח שדבר אחד טוב יצא והוא שניתן להוריד מסדר היום את איומי הפוליטיקאים השונים לריצה נפרדת של אגודת ישראל ודגל התורה תוך הנצחת המחלוקת.
לא עוד. גדולי ישראל באחדותם וודאי לא יתנו לכך יד.