תבעה "מזונות משקמים" ונדחתה: "עובדת כמטפלת"

לייעוץ בתחום:

עורך דין משפחה

התובעת סיפרה כי לאורך השנים הנתבע נהג בה בשתלטנות ובאלימות מילולית וכלכלית כשהיא "הרכינה ראש" במטרה לשמור על הילדים ושלמות הבית. היא ציינה כי בעלה מרוויח כ-20,000 שקל בחודש וכי מכיוון שהתמקדה בצרכי משק הבית פיתחה בו תלות כלכלית מוחלטת.

התובעת ציינה כי כיום היא בת 60 ו"חרדה לעתידה הכלכלי" ולכן היא מבקשת 7,000 שקל בחודש כ"מזונות משקמים" לתקופה של 24 חודשים על מנת לסייע לה להתייצב מבחינה כלכלית.

בנוסף האישה ביקשה זכויות בשתי דירות הרשומות על שם הבעל: דירה אחת שבעלה קיבל מסבו לפני שנישאו ודירה נוספת שנרכשה על ידי שניהם יחד ב-1995.

לדבריה, הדירה הראשונה הייתה מבנה נטוש שבעלה קיבל מסבו. המבנה שופץ והורחב בשנות ה-90 מכספים משותפים ולכן היא זכאית למחצית מהנכס. ביחס לדירה השנייה נטען כי היא סמכה על בעלה שהרישום יהיה משותף אך הוא רשם אותה על שמו בלבד.

הבעל, שיוצג על ידי עו"ד אריה חגאג, טען כי האישה היא שרצתה להתגרש ולכן אינה זכאית למזונות. הוא הוסיף כי התובעת עובדת כיום ומשתכרת כ-3,000 שקל בחודש ויכולה להעלות את אחוזי משרתה ולהגדיל את משכורתה.

הבעל הוסיף כי את המבנה הנטוש ירש מסבו ולכן אין לאישה בנכס זכויות כלשהן. לדבריו, לכל היותר מגיעה לה השבה של מחצית ההשקעה המשותפת במהלך השיפוץ, סך של 25,000 דולר.

ביחס לדירה השנייה הבעל טען כי בנייתה מומנה ברובה מכספי פיצויים שקיבל מהצבא ולכן יש לחלק אותה ביניהם באופן יחסי ולא חצי-חצי.

היא זו שרצתה להתגרש

השופט נחשון פישר מבית המשפט למשפחה בראשון לציון הבהיר כי ככלל, אישה מאבדת את זכותה ל"מזונות אישה" אם היא זו שעזבה את הבית. לדבריו, במכתב פרידה שכתבה התובעת לבעלה ב-2014 היא ציינה במפורש כי היא רוצה להתגרש ממנו ולכן היא לא זכאית למזונות.

לדבריו, התובעת גם לא זכאית ל"מזונות משקמים" (מזונות הנפסקים במקרים בהם האישה תלויה לגמרי בבעלה מבחינה כלכלית) מכיוון שהוכח כי היא עובדת כיום כמטפלת ומשתכרת כ-3,000 שקל בחודש ונראה כי תוכל גם בעתיד "לכלכל את עצמה כפי שעשתה עד כה".

ביחס לתביעת הרכוש השופט קבע כי התובעת לא הוכיחה שהנתבע התכוון לחלוק עמה את הנכס שירש מסבו. עם זאת, מכיוון שהשיפוץ וההרחבה נעשו במהלך הנישואים וממשאבים משותפים התובעת זכאית למחצית משווי ההשבחה של הנכס. השופט הדגיש בהקשר זה כי "מסירותה של התובעת ודאגתה למשק הבית היא שאפשרה לנתבע להתפתח מקצועית וכלכלית".

באשר לדירה השנייה קבע השופט כי אין ספק שהייתה כוונה לרשום אותו על שם שני הצדדים אך הנתבע "ניצל את העובדה שהתובעת לא ניגשה לרשות מקרקעי ישראל" ורשם את הדירה על שמו בלבד. בנסיבות אלה קבע השופט כי היא זכאית ל-50% מהדירה.

לא ניתן צו להוצאות.

• ב"כ התובעת: עו"ד יהונתן קניר
• ב"כ הנתבע: עו"ד אריה חגאג

עורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבים: מערכת פסק דין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.