על גבעה סמוך לדרום הר חברון, תחת מעטה חשאיות, מפעיל ארגון להב"ה הפועל נגד התבוללות של בנות יהודיות עם ערבים "קייטנה" שהיא בעצם מחנה אימונים לנוער הגבעות, שם הם לומדים קרב מגע, ערבית, שדאות וביצוע מעקבים, מקבלים הרצאות כיצד להתמודד עם חקירות שב"כ ומשטרה, ישנים בשטח ויוצאים לפעולות ליליות. כך חושף היום (שלישי) העיתון "ידיעות אחרונות".
לא מדובר בקומץ של נערים, זאת השנה השנייה שהפרויקט הזה מתקיים, ובשל הביקוש הפיק הארגון במהלך הקיץ חמישה סבבים של המחנה. הנערים, בני 22-14, מגיעים לשלושה ימים מרוכזים של אימונים. חלק אחד מוקדש לכושר ולקרב מגע. הנערים רצים בשטח, מתגלגלים על הקרקע, קופצים מעל מכשולים, ואז לומדים להתגונן מפני התקפות. בהתחלה האימונים מתבצעים על כריות שמחזיקים חבריהם. בשלב מתקדם יותר הם מתאמנים זה מול זה. בעיטות, אגרופים, הפלות וכדומה.
חלק אחר בקורס מוקדש להתמודדות מילולית מול אוכלוסייה הערבית. ראש ארגון להב"ה, בנצי גופשטיין, מספק את התכנים נגד ערבים, נגד האיסלאם וגם נגד הנצרות. גופשטיין אומר כי "המטרה בסופו של יום להקים מכינה קדם צבאית ולעודד הצעירים לעשות שירות מועיל למען הכלל ולחנך נגד התבוללות ובעד אהבת הארץ".
הנערים מקבלים שיעורי ערבית למילוי מטרות הארגון. "מלמדים אותנו איך לפנות לערבי שיוצא עם יהודייה", מסביר אחד הנערים, "אני יודע להגיד לו בערבית: 'תן לי את המספר של אחותך', ואז להבהיר לו שיפסיק להיות בקשר עם הבחורה היהודייה".
אחר כך מגיעים השיעורים המרתקים והשנויים במחלוקת "כיצד מתמודדים עם חקירת משטרה" - כשהמרצה הוא עו"ד איתמר בן גביר, ו"כיצד מתמודדים עם חקירת שב"כ" - שם המרצה הוא נועם פדרמן.
פדרמן, מראשי תנועת כ"ך ואחד מפעילי הימין הבולטים פותח בשאלה: "מי מכם היה פה כבר בחקירת משטרה?" כמעט כולם מרימים ידיים. פדרמן מחייך ומתקן. "טוב, בעצם מי לא היה כאן בחקירות משטרה בעבר?". אחר כך הוא מסביר שזה משחק ילדים לעומת חקירת שב"כ. "בשונה מחקירות משטרה, ששם אם אתה שותק אז אחרי כמה ימים יש הארכת מעצר, והשתיקה מביאה אותך תוך כמה ימים הביתה, בשב"כ יש להם אמצעים וזמן. המון אמצעים והמון זמן. החקירה בשב"כ זה כבר משהו אחר לגמרי, וצריך להתכונן לזה בצורה אחרת לגמרי".
פדרמן נותן דוגמה אישית. "המטרה של חוקר השב"כ היא שהנחקר יהיה תלותי לחלוטין, תלוי בו בכל דבר. אני זוכר שנכנסתי לאחת החקירות עם מסכת סקי ששמו עליי בדרך. הושיבו אותי על כיסא שמחובר לרצפה, קשרו לי את הידיים ואפילו כדי לשתות הייתי צריך אותם. בפעם אחרת שלקחו אותי למעצר ייבשו אותו בתוך התא הקטן. התא מצחין כי השירותים הם בול פגיעה בתוך התא, לא התקלחת והכול מסריח. השב"כ זה לא מקום לאיסטניסים. אבל אם אתה מספיק חזק כדי לשתוק ולא לתת להם לשחק בך, אתה מפרק להם את העסק. אחרי כמה ימים שייבשו אותי היו בטוחים שאני רוצה ללכת לחקירות, וכשקראו לי לחקירה אמרתי להם 'לא'. זה פירק אותם לגמרי", הוא משחזר.
פדרמן מספר לחניכים גם על חברו, יצחק פס, שבתו שלהבת נרצחה בפיגוע ירי בחברון כשהיא בת עשרה חודשים. ב-2003 נתפס פס עם אדם נוסף כשברשותם שמונה לבנות חבלה. הם נעצרו, נשפטו וריצו עונש מאסר של שנתיים. "אני זוכר שיצחק בא אליי לשאול בעצתי אחרי שנעצר. אמרתי לו להגיד שהוא מצא את לבנות החבלה בדרך ובדיוק היה בדרכו להשיב אותן למשטרה", סיפר.
הוא מסיים באזהרה: "במסגרת חקירות דומא היה בחור שידענו שייעצר. הוא הצהיר בפניי שלא ידבר עם חוקרי השב"כ אפילו מילה אחת קטנה. יומיים לאחר מכן הוא נעצר, ואז, אחרי כמה ימי חקירה במעצר, הוא שפך להם את הכל. לכן צריך להעמיד לעצמך רף שתוכל לעמוד בו".
בן גביר הוא בכלל סלב במחנה. הוא מסביר לנערים על הזכויות שלהם בחקירות משטרה ובזמן מעצרים בהפגנות, אבל לא ממעיט בתיאור ניצחונותיו האישיים. "מי שמכיר את החוק ויודע לעבוד מול המשטרה יכול גם להרוויח כסף", אומר בן גביר בחצי חיוך, "סך הכל שילמו לי שילמו פיצויים של כמה מאות אלפי שקלים. רק צריך לדעת את החוק. למשל, אתם צריכים לדעת שהפגנה של פחות מ-50 איש לא צריכה אישורים, ולא יכולים לעצור אתכם. אתם יכולים לדרוש מהשוטרים להזדהות".
מפעילי המחנה לא חושבים שיש בו שום בעיה. להיפך. "לוקחים כאן נוער ומלמדים אותו ערכים של ארץ ישראל השלמה וכיצד לפעול נגד התבוללות. זה מיזם מבורך שהמדינה אפילו צריכה להשתתף במימונו", מצהיר עו"ד בן גביר. גופשטיין מוסיף: "כל מה שנעשה כאן זה על פי החוק. אין כאן שימוש בנשק. הנערים האלה באים לשמור על הכבוד היהודי. אנחנו אוהבים את צה"ל אבל נגד חקירות אלימות של השב"כ".
