צפוי מראש ששינויים ברחבת הכותל המערבי יעלו רגשות עזים בקרב תושבי העיר והציבור בכללותו. במדינה שבה שינויים תכנוניים פשוטים אורכים הרבה יותר מדי זמן, שינויים במקום קדוש, רגיש ועתיק על אחת כמה וכמה.
מתנגדים לתוכנית הבנייה?
והנה, בשנת 2010 העירייה וגופי התכנון שלה אזרו אומץ והחליטו על ביצוע שינויים ברחבת הכותל בשיתוף הקרן למורשת הכותל המערבי ורשות העתיקות.
לנוכח ההתנגדויות הרבות לתוכנית 11053 היא אושרה רק בשנה שעברה במתכונת מצומצמת. לפי התוכנית, ייבנה במגרש הצפון מערבי של הרחבה מרכז "בית הליבה" שיכלול ספריה, מרכז פדגוגי, אודיטוריום וחללי תצוגה לממצאים ארכיאולוגיים. בנוסף תיבנה במפלס תת-קרקעי רחבה ציבורית גדולה.
אלא שגם למתכונת הנוכחית קמו מתנגדים. ארבעה עותרים – בהם בעלי נכסים באזור ועמותה לשימור עתיקות כנכס ציבורי בשם "עמק שווה" – טענו כי הבנייה תגרום לפגיעה רחבת היקף ברחבת הכותל שלא לפי חוק אלא על סמך מדיניות תכנונית בלבד, וללא גיבוש תוכנית סופית וכוללת של אזור הכותל.
העותרים העלו חשש שגופי התכנון לא הפעילו שיקול דעת עצמאי וטענו כי לא ייתכן שאזור הכותל ישונה באמצעות תוכניות נקודתיות שיבוצעו פלחים-פלחים.
לטענתם, באופן בו אושרה התוכנית נמנעה מהציבור שקיפות והזכות להביע את עמדתו. אמנם, הגופים השונים שמעו אותם אבל לטענתם היה זה רק ל"מראית עין".
המדינה טענה כי היא פעלה לפי פרקטיקה מקובלת מתוך רצון לזרז את התוכנית. לטענתה, בהתחשב במקום הרגיש, אם תמתין לתכנון סופי הבנייה תתעכב שנים רבות. מנגד, יש צורך ציבורי מיידי להרחיב את האזור ולהסדיר את השירותים המוצעים למבקרים שמספרם עולה מדי שנה. לטעמה, כל עוד התוכנית נהגתה בשקיפות וניתנה הזדמנות להתנגד – הכל נעשה כהלכה.
העותרים טענו מנגד כי אין כל צורך בשינוי מיידי של הרחבה ולנוכח רגישותו המיוחדת של הכותל מן הראוי להקדיש לשינויים אלה זמן ולעגן אותם בחוק. במצב הנוכחי יש חשש שהמבנה ישמש לקיום אירועים מסחריים ויאבד הצביון הציבורי והדתי שלו.
הקרן לשימור הכותל תמכה במדינה והוסיפה כי לא מדובר בשינוי דרמטי וכי בניית המבנה מתוכננת על מקום שממילא לא נמצא בשימוש מזה כעשור.
אין צורך ב"סקר צרכנים"
השופט ארנון דראל מבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים הבהיר כי המדינה לא הייתה צריכה לגבש תוכנית סופית או לעגן את התוכנית בחוק, וגופי התכנון היו רשאים לאשר את התוכנית הנקודתית – בהתאם לשיקול דעתם המקצועי.
לטעמו, האופן שבו נהגו גופי התכנון היה תקין ולא עמד בסתירה לתוכניות החלות על המקום או בחריגה מכללי המנהל התקין, באשר ההתנגדויות נשמעו ונדונו במספר ערכאות וכתוצאה מכך נעשו בתוכנית שינויים שנועדו לצמצם ככל האפשר את הבנייה.
בסופו של דבר, ציין השופט, מנגד לאינטרס של העותרים עומד צורך ממשי בהרחבת רחבת הכותל ובהקמת מרכז חינוכי שישרת את קהל המבקרים הגדול המגיע למקום. לנוכח הפעולות שכבר נעשו (צמצום הבנייה) אין צורך שגופי התכנון יערכו "סקר צרכנים נוסף" בנושא.
בסיכומו של עניין העתירות נדחו והעותרים חויבו בהוצאות משפט של 120,000 שקל שיתחלקו בין המדינה, הקרן, העירייה ורשות העתיקות.
- ב"כ העותרים: עו"ד איתי מק, עו"ד גלעד ברנע, עו"ד תומר גור
- ב"כ המשיבים: עו"ד מורן בראון, עו"ד אילנית מיכאלי, עו"ד שלום זינגר, עו"ד גדי רובין, עו"ד יורם בר סלע
עורכי דין דיני תכנון ובניה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין יצחק נטוביץ עוסק בדיני תכנון ובניה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.