התופעה שהחלה לצבור תאוצה בשנים האחרונות בעיקר בציבור הדתי לאומי, החלה גם קונה בחודשים האחרונים אחיזה בשולי הציבור החרדי. יותר ויותר אנשים מרשים לעצמם לעלות להר הבית, זאת למרות האיסור כרת המפורש בתורה. הנושא מביא הבוקר את העיתון החרדי ליטאי "יתד נאמן", להתייחס במאמר מערכת נוקב לתופעה שנאסרה ע״י גדולי ישראל.
תחת הכותרת "לנעול את ההר!" נכתב במאמר המערכת של העיתון הנפוץ:
"בעקבות יהודים שלא האזינו לדברי הנביא "כי תבואו לראות פני, מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי" ועלו להר הבית בתשעה באב, המלך הירדני עבדאללה החריף את הניסוחים שלו. העליה למתחם הכרת שעל ההר, הפכה לסערה גדולה. מלבד האיסור הגמור של כל גדולי הפוסקים להכנס למקום ולחללו, הפרובוקציה גרמה לתסיסה מדינית.
כך בדיוק פרצו מאורעות תרפ"ט, בדיוק באותו תאריך. שומרי הוואקף תבעו הריסת מחיצה שנבנתה ברחבת הכותל המערבי. חוגי הציונות הרגישו מושפלים ויצאו למערכה. הכותל לדידם היה "אתר לאומי", ששייך ליהודים. הרה"ר נגררה אחרי הסחף בדעת הקהל, והכריזה על יום אבל ותענית, למרות התנגדותו של מרן הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל ובית דינו שזיהו את המצב הנפיץ. מרן הגרי"ח זוננפלד אף פרסם בעתונות הערבית מכתב הקורא לשלום בו הסתייג מהסערה, וקרא לדו קיום. הוא הואשם ע"י הציונים בבגידה לאומית.
מי שהתקוממו היו אלה שבכלל לא התפללו. בליל תשעה באב, התכוננו יהודים לבוא לקינות עם נרות בידיהם, בהסכמת הערבים. אבל החוגים הלאומיים הפיצו כרוזים בכל ירושלים וקראו לצבור לצאת ל"מלחמה". המכתב הסתיים במילים "וסוף הנצחון לבוא". הם לא רצו להדליק נרות של קינות אלא נרות נצחון, כמו היום. השיקול שבכמה בתים יצטרכו להדליק נרות נשמה לא נלקח בחשבונם.
רוב המפגינים שנימנו על צעירי בית"ר, לא חבשו כיפות. הם צעדו בעצם צום תשעה באב כשבידיהם גלידות וממתקים, ובידיהם דגלים שחורים. תוך כדי חילון הכותל והפגיעה בהלכה עמדו ליד האבנים והטיחו אמירה נבובה: "שמע ישראל הכותל כותלנו הכותל אחד", עפ"ל. ממרומי המחכמה השקיף המופתי על הארועים ובלבו גמלה החלטת הנקם: האות ניתן בי"ז באב תרפ"ט. כך פרצו מאורעות תרפ"ט.
נסיונות העליה של יהודים להר הבית, מלבד האיסור ההלכתי החמור, הן כמו השלכת גפרור לבאר נפט. בדיוק כמו אז, הר הבית עלול להפוך להר געש, שיכסה באפרו ועשנו את כל המזרח התיכון. זה לא מפריע להם, העיקר ש"הר הבית בידם". ואכן, בעקבות הפרובוקציה על הר הבית, התבטא עבדאללה מלך ירדן הידידותי בבוטות מאיימת ובחומרה רבה. הוא האשים את ישראל שהיא מפירה את הסטטוס קוו האזורי והבהיר שירדן תחלץ להגן על המקומות המקודשים לאיסלם. שר ה'הקדשים' הירדני התריע כי "העליה להר עלולה להפוך למלחמת דת"! מאשר יגורנו! כל עוד שהסכסוך הוא ישראלי פלסטיני, זהו סכסוך מקומי. אבל אם חלילה הדבר יהפוך למלחמת דת, 'מוסלמי כל העולם יתאחדו', הר הגעש עלול להתפרץ והלבה הרותחת עלולה לכסות את האיזור כולו. העולם הערבי כולו נסער כשמדובר בהר הבית.
אמנם ישמעאל פרא אדם וחרבו שלופה מנדנה, אבל אלה שמנסים לעלות להר הבית, הם אלה שמספקים לערפדים צמאי הדם את התירוץ לפרוע פרעות בישראל. אותם ספסרי יהדות לצורכי פוליטיקה שמדברים על "תפילה במקום המקודש ביותר ליהודים", אינם מתכוונים לתפילה. הם מציגים את תוכניתם הפוליטית כמשאלה דתית, אך עושים "תורתם" קרדום לחפור בו הישגים פוליטיים. כמו אז, לא באמת מדובר בשפיכת צקון לחש לבורא עולם, אלא בשפיכת שמן למדורה.
זה איננו מאבק על זכות לתפילה אלא סוג של הפגנה פוליטית. גם אישים חילוניים שלא מכירים שום בית כנסת מבפנים ולא יודעים להחזיק ישר את סדור התפילה, מוכנים ל"דקלם" טקסטים מתוך סידור, אם זה מה שפרוטוקול ההפגנה המתגרה מחייב, כמו בתרפ"ט. בארץ כבר קם איגוד סטודנטים חילוני למען הר הבית שחבריו כנראה לא צמים בתשעה באב אבל מוכנים לגרור את בטנם השבעה "להתפלל" בהר הבית. גם רומסי ההר חובשי הכיפה, מקפידים להתנצל שהם עולים רק למקומות "מותרים". אם כך, זה הרי איננו הר הבית, כי להר הבית אסור לעלות! אז לשם מה הם עולים למקום שהוא לא הר הבית, אם לא למטרת פרובוקציה והתגרות מסוכנת ומסכנת?
מרנן ורבנן גדולי הדור זצוק"ל ויבדלחט"א גילו בעבר, בכתב ובעל פה את דעתם דעת תורה, אודות האיסור הנחרץ להעפיל אל ההר. גדולי הפוסקים, פסקו את פסקם, הלכה ברורה, שאסור להכנס למתחם הר הבית. אין לנו פרה אדומה וטמאי מתים אינם יכולים להכנס. "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ד' טימא".
כאשר הר הבית נכבש במלחמת תשכ"ז, שהה הגאון רבי יוסף רוט זצוק"ל במעונו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל. "מי יודע מה הם יעשו שם"? חרד מרן זצוק"ל. "מי יודע אם לא יחללו את קדושתו של ההר ויכשלו באיסור חמור". כמה מרחיקות רואי הם עיני חכמים. ובמכתב מיום ג' באלול תשכ"ז כתב מרן זצוק"ל במכתב הסכמה לספר העוסק בענין קדושת המקדש (מכתבים ומאמרים): "מאז ומתמיד נהגו כל עם ישראל עפ"י הוראת הגדולים שבכל דור ודור דורות הקודמים זהירות יתירה להתרחק שלא לגשת אל הקודש פן ואולי ח"ו יבואו לכלל איסור מהם שחיובם כרת ומהם איסורי לאוין ואיסורא בעלמא, ולא שמענו ולא ראינו מי שהוא ירהיב עוז בנפשו להקל בכל זה...
וכהיום אוי לנו לנפשינו שכך עלתה בימינו לראות איך שמחללים הקודש, ובמקום שרק טהורים הותרו להכנס, ולטמאים חיובם כרת אין מבחין וכולם נכנסים. ומי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי במקום הקודש, ויד השרים והאלופים היה במעל הזה שהתפארו בכחה דהיתרה ולסמוך על מדידתם לאמר עד פה מותר לבוא"!
באלול תשכ"ז כתב רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל מכתב נוקב אליו הצטרפו כל גדולי ישראל: "אחרי שזכינו בחסדי השי"ת שהר הקדש והמקדש חמדת ישראל נמצא ברשותנו, ורבים מהמון בית ישראל נוהרים לראות עין בעין את מקום הקדש והמקדש. ויש מהם שנכנסים בשטח הר הבית אשר מדורי דורות אנו מוזהרים ונמנעים מלהיכנס בשטח הר הבית כולו פן ניכשל ח"ו באיסור חמור בפגיעה בטהרת המקום הקדוש הזה.
זאת ועוד, ברבות הימים נעלם מאתנו המקום המדוייק של המקדש וכל הנכנס אל שטח הר הבית עלול להכנס מבלי יודעים אל מקום המקדש וקדש הקדשים, ואז ייכשל באיסור חמור של כרת ח"ו. לפיכך אנו חוזרים ומזהירים על מה שהוזהרנו מכבר שבל יהין איש ואשה להיכנס לכל שטח הר הבית, בלי הבדל דרך איזה שער שנכנסים בו, ומלבד עצם הזהירות מאיסור חמור זה של פגיעה בטהרת מקום הקדש והמקדש, יש גם מצוה רבה של מורא המקדש ושמירתו". (כתבוני לדורות)
למרות שהאיסור ההלכתי נקבע ללא הבדלי חוגים ועדות ואף רבני החוגים הדת"לים אסרו באופן נחרץ את העליה, למרות שכך פסקה גם הרה"ר, לא נמנעים אותם גורמים לעלות אל ההר ולעבור על איסור החמור של הכרת. רוב הדוברים שלהם מצהירים באוזני התקשורת שלא יתכן שמדינת ישראל לא תחיל את ריבונותה על הר הבית. הם סבורים שעליהם להשלים את מסע הכיבוש, ממלחמת תשכ"ז. על מאבק הכבוד המדומה הזה, הם מוכנים לשלם בדמים יקרים, גם אם יהיו אלה דמיהם של חפים מפשע".
העיתון עוקץ את אותם תלמידי ישיבה חרדיים שנראו בתמונות עולים להר הבית וכותב: "בעת האחרונה, גם התקשורת החילונית הצטרפה לחגיגות ההר. בעקבות תמונות של קומץ הזוי משולי השוליים של הציבור החרדי שתועדו במתכוון בעדשות המצלמות של אנשי הוואקף, החלו הלבלרים לדבר על כביכול סדקים בהתנגדות החרדית לעליה להר. הבל מושתל ומגמתי! ההתנגדות היא הרמטית! הכמות הזניחה של האנשים הזניחים בעלי החזות החרדית העולים להר, כאלה שמרותם של כל גדולי ישראל אינה נוגעת להם - כשיטה, לא שווה בכלל שום התייחסות – למרות כאב הלב הצורב על כל יהודי שמחלל את קדושת המקדש ועולה למתחם הכרת. הם לא חרדים למרות חזותם, שהרי אין שום בית מדרש שמחנך לזלזול בגדולי הדור, בסמכותם, בפסקיהם והשקפתם. אלא שבכל זאת, דבר חמור קרה כאן: הדוברים הערבים כן רואים בהם "חרדים" והם שינו את הטרמינולוגיה שלהם. בעבר הגדירו המסיתים הערבים את קמצוץ ההזויים שעולים להר כ"קיצונים ציוניים". בעקבות נוכחותם של לא חרדים בעלי חזות חרדית, הם התחילו להשתמש במינוחים כמו "מתפללים תלמודיים", או "יהודים הלכתיים" - וזה מסכן את כולנו. זה מציב אותנו במרכז הכוונת של שונאים זוממי רע, בגללם. הם רודפים אותנו ומסכנים אותנו! ברשעותם של אותם לא נספרים, הם מסכנים את כולם וגם את היהדות הנאמנה לציות מוחלט לגדולי ישראל שמתנגדים באופן נחרץ, הן הלכתית והן השקפתית, לעלייה להר.
כל מי שביכולתו חייב לפעול בנושא, לנעול את ההר הרמטית ולמנוע את כניסת מטמאיו. אנחנו לא צריכים לדאוג להר הבית ואל לנו לשחק משחקי ריבונות. הקב"ה לא צריך עזרת בשר ודם ולא מתחשב בהצהרות בינלאומיות על הריבונות בהר הבית! כשנהיה ראויים, הקב"ה יוריד לנו משמים את המקדש באש. נחמו נחמו עמי".