כוח פלאי נתנה לנו התורה הקדושה, ושמו נדרים: "וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר... אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר, ל, ב-ג).
בעזרת נדר יכול אדם לגדור עצמו בדבר מצווה ולקדש כל דבר שבעולם: "כִּי עַל יְדֵי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ מִצְוָה וַעֲבֵרָה מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּזֶה הַדָּבָר שׁוּם מִצְוָה וַעֲבֵרָה עַל פִּי הַתּוֹרָה" (ליקוטי הלכות, הלכות נדרים, הלכה ב). אדם יכול לאסור על עצמו דבר מותר, וכתוצאה מכך נאסר עליו הדבר באיסור תורה.
אדם יכול לקבל על עצמו לתת סכום כסף מסוים לצדקה, ומרגע שהוא קיבל זאת על עצמו, הוא מחויב בזה.
למה?
כי הוא נדר.
וכאן אנחנו נכנסים לסוגיה מרתקת בנפש האדם, שקשורה למסכת נדרים.
הרבה פעמים באים לטיפול אנשים עם קשיים וכאבים מאוד גדולים. יש אנשים שלא מסוגלים להתקרב, הם כמהים לקרבה, משתוקקים לקרבה, מתעלפים לקרבה, אבל אם הקרבה הזאת רק מתקרבת, הם הודפים אותה מעליהם באגרסיביות. יש אנשים שלא מסוגלים לתת אמון, הנפש שלהם מתנגדת לזה נוראות. יש כאלה שלא מסוגלים לאהוב. יש כאלה שלא מסוגלים לקבל אהבה. יש אנשים שלא מאמינים שהם שווים משהו, וזה לא משנה כמה תבטיח להם שהם טובים...
ואתה מגיע למקום כזה של 'אין מוצא'. כמה שאתה מנסה, אתה לא מוצא את הפתח.
אתה יודע למה?
כי כשהיית ילד קטן, פצפון ממש, ספגת דחיה נוראה, וכדי לשרוד את הכאב הזה נשבעת לעצמך שאתה לא צריך אהבה, שאהבה זה איכסה. אתה כמו נדרת נדר, שאתה לא תאהב ולא תכניס לתוכך אהבה.
או נקרעת מבגידה איומה, ונדרת שלא לתת אמון באף אחד.
או פגשת פגישה מאיימת עם המוות, וכדי להגן על עצמך הבטחת לך שאתה לא רוצה לחיות.
או חווית נטישה פתאומית, והחלטת שלא להיקשר יותר קרוב מדי לעולם...
היית ילד קטן. לא ידעת הכול. לא ראית את כל התמונה. עוד לא שמעת דיבור של צדיק אמתי. עוד לא דיברת עם השם כדבר איש עם רעהו. היית קטן ופגוע, מבוהל וכאוב, ונדרת נדר. זה היה כל כך מזמן ואתה היית כזה קטן, ששכחת מהנדר. אבל אתה ממשיך להתנהל על פיו. אתה חושב שזה המזל הדפוק שלך, או איזו בעיה פסיכיאטרית עמוקה, ואתה לא יודע שזה הילד הקטן הזה שבך, תופס אותך בציפורניים כל פעם שאתה רוצה להתקרב או לתת אמון, לאהוב או לתת, וצורח לך בפרצוף: 'הבטחת! אל תשכח! כשכולם הלכו והיית לבד, הבטחת שלא תאהב יותר! כשכולם שיקרו ויצאת קטן, הבטחת שלא תאמין יותר!'
והוא שומר עליך, הנדר, בנאמנות מבוהלת. שומר עליך, שלא תתרפא...
אז מה עושים?
התרת נדרים.
ואיך עושים התרת נדרים?
הולכים לחכם.
"וְזֶה שֶׁהִתְחִילָה הַתּוֹרָה פָּרָשַׁת נְדָרִים: 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת'... כִּי עִקַּר מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת הוּא תָּלוּי בְּרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי הַדּוֹר... כִּי מֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַנֶּדֶר הוּא נִמְשָׁךְ מֵחֲכַם הַדּוֹר – עַל כֵּן בְּוַדַּאי יֵשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ לְהַתִּירוֹ וּלְעָקְרוֹ" (ליקוטי הלכות, הלכות נדרים, הלכה ב).
כשאדם רוצה להתיר נדר, הוא הולך לחכם. החכם יושב עם האדם, מדבר איתו ומחפש את הפתח. 'אם היית יודע בשעת הנדר שכך וכך יהיה, גם אז היית נודר?'
וזה מה שעושים גם עם אותם נדרי-ילדות עתיקים. פוגשים את הילד ההוא מפעם, שהבטיח, ועושים לו התרת נדרים.
ואת זה רק החכם, צדיק האמת, שמחזיק כל הזמן את הידיעה הברורה שהכול טוב והכול לטובה, יכול לעשות. שרואה את התמונה השלימה של העולם הזה על כל חלקיה, עם כל המכאובים והפציעות שבדרך, עם כל מה שקלקלת או שקלקלו בך. שמאמין באמונה שלימה שאתה טוב וצועד אל הטוב השלם.
רק הוא יכול לדבר עם הילד הקטן ההוא, ולמצוא פתח להתיר לו את הנדר.
ילד קטן ויקר שכמוך, אם אז, כשכולם הלכו לאהוב את אח שלך ושכחו שאתה קיים, היית מרגיש את האהבה הגדולה של השם שאוהב אותך כמו בן יחיד ומחכה לך בזרועות פתוחות ובאוזניים כרויות, גם אז היית נשבע שאתה לא רוצה שום קשר ושום אהבה?
אם היית יודע שאתה יהודי מדהים שלא היה כמותו מעולם ועד עולם, שיש לך כאן שליחות מיוחדת שרק אתה יכול לבצע, גם אז היית מחליט שעדיף למות מלחיות?
אם היית יודע שכל הדחיות שספגת וכל הבגידות שבגדו בך וכל הנטישות שנטשו אותך, היו בהשגחה פרטית מיוחדת, כדי להכשיר אותך לתפקיד שלך כאן בעולם, גם אז היית נודר שלא להאמין באיש ולא להתקרב לעולם?
הצדיק האמתי מגלה לנו את הממד הנסתר של המציאות, הממד הפנימי, האמתי באמת לאמתה. הוא מגלה לנו חלקים מהתמונה השלימה. הוא מספר לנו סודות של מעבר לפרגוד. חוזר איתנו אחורה, למקומות של הכאב והקריעה, ומראה לנו איך דווקא ככה והכי ככה, זה טוב.
ושם הוא מוצא לנו פתח להתיר את כל נדרי ואסרי ושבועי ונידויי די אסרנא על נפשתנא.