בימים האחרונים, בלהט הוויכוחים בעד ונגד לימודי הליבה בשל ביטול חוק הליבה ביוזמת המפלגות החרדיות, והעצומה עליה חתמו כבר מאות הורים חרדים, עולות מספר טענות שחוזרות על עצמן שוב ושוב.
אתייחס לשתי טענות כאלה:
הראשונה, לרוב נשמעת מפי בוגרי אקדמיה מוצלחים, 'למה ללמוד ליבה? כשהילדים גדלים, בזכות לימוד הגמרא וחידוד השכל, הם משלימים הכל צ'יק צ'אק, חבל על הזמן. הנה תראה אותי. חצי שנה מכינה, שנתיים לימודים בהצטיינות והנה היום אני רואה חשבון/עורך דין/הנדסאי' (אגב. שימו לב שהם כמעט אף פעם לא רופאים/מדענים או משהו מהמדרג הגבוה של המקצועות המדויקים).
רוב העוסקים בתחום חולקים על הטענה, אך לצורך הדיון בואו נצא מנקודת הנחה שזהו אכן נתון מדויק.
העניין הוא שהחרדים לא יכולים להשתמש בטיעון הזה. מסיבה פשוטה: בשביל שחרדים יוכלו להשתמש בטיעון הזה הם צריכים לאפשר לכל בוגר ובוגר בהגיעו לגיל מסוים, טרם נישואיו, אופציה להחליט ללא התערבות חיצונית, באיזו דרך הוא בוחר.
האם הוא מעוניין להשלים את לימוד המקצוע לפני החתונה? או שהוא מעוניין להתחתן ולצאת ללימודים מיד לאחר מכן?
או שהוא מעוניין להתחתן ולשבת בכולל? מה שיבחר, אבל לאפשר לו את הבחירה. ומה שקורה היום הוא בדיוק ההיפך.
1. לאורך כל השנים בחיידר ובמהלך הישיבה קטנה וגדולה מסבירים לו שוב ושוב שהתפקיד האחד והיחיד שלו בחיים הוא לשבת בכולל וללמוד ואוסרים על יציאה ללימודים לפני החתונה (ולרוב גם אחרי).
2. במקביל, מחנכים את הבנות שהן צריכות להינשא אך ורק לתלמיד חכם שישב בכולל וילמד. מה שגורם לכך שגם בחור שקיבל אומץ ויצא ללמוד מקצוע לפני החתונה. הסיכוי שלו למצוא שידוך ראוי, צונח פלאים.
3. מרוב הבחורים החרדים מתחתנים ישירות מתוך הישיבה, עם בחורת סמינר שמחפשת תלמיד חכם, ועם תשלום מכובד מהשווער (לרוב זה מינימום 300.000) בשביל שיוכל לשבת וללמוד ללא הפרעה.
4. בנוסף לכל זה, יוצרים לחץ סביבתי מאד גדול שלא לצאת לעבוד או ללימודים אקדמאים כולל איסורים מפורשים של רבנים על יציאה לאקדמיה.
כך שלפני גיל 30 וכ-5 ילדים, רבים אפילו בצחוק לא חושבים לצאת לעבוד. אם מישהו חושב על זה, אשתו מהר מאד תוריד אותו מהמחשבות האלה, ואם לא היא, אז המבט מהשווער שאומר בלי מילים 'בשביל זה שילמתי לך כזה הרבה כסף? בשביל שתהיה עו"ד?'
בגיל 30 עם חמישה ילדים זה כבר הרבה הרבה יותר מסובך להשלים לימודים. בגיל הזה אתה חייב כסף כאן ועכשיו. אין זמן ואין כוחות לשנים של לימודים. תשאלו כל אחד שעוסק בשיבוץ חרדים במוסדות אקדמאים והוא יספר לכם על אנשים בני 30+ שישבו אצלם במשרד והבינו שהם פספסו את הרכבת.
וזה לא רק באקדמיה. מעט כל עבודה מכובדת במשק דורשת ידע בסיסי באנגלית. כך אדם נשאר קרח מכל הכיוונים (זה יכול להסביר את המספר ההזוי של 10.000 אברכים שנשותיהם לא עובדות והם נשארים בכולל, כשכולנו יודעים שאי אפשר לחיות מ-3000 שקל. פשוט אין להם אפשרות לצאת לעבוד, הם פספסו את הרכבת.
לכן, להגיד 'אפשר להשלים את זה בקלות', זה פשוט לא נכון עובדתית במקרה החרדי. או ליבה או בחירה. אי אפשר למנוע את השניים ולא להבין מה הבעיה.
את הטענה השנייה אפשר לסכם במילה אחת: 'וולאזין'. ובכמה מילים: 'את וולאזין סגרו בגלל שרצו להכניס לימודי חול, צריך לשמור על הישיבות והחיידרים בטהרתם'.
במקרה הזה שוב לא נדון על נכונות הטענה, למרות שיש שחולקים עליה וסוברים שזהו עיוות היסטורי. נצא מנקודת הנחה שאכן מה שסיפרו לנו זאת האמת. הבעיה בטענה הזאת היא אחרת.
בתקופת ישיבת וולאזין, 'ישיבה' לא הייתה מוסד חובה לכל בחור שנולד להורים חרדים. וולאזין הייתה ישיבה לאלה שחשקה נפשם בתורה ורצו לשבת ולעמול בה. בעוד השאר עסקו במסחר, או המשיכו את המקצוע של אביהם. ולכן. אך טבעי שמי שחשקה נפשו בתורה וויתר על חיי העבודה.
מה עשו היום? לקחו את המודל של וולאזין שהיה ליחידים, והעתיקו אותו. הבעיה היא, שבימינו הוסיפו שכל בחור ובחור חייב ללמוד בישיבה. לא הגיוני שהמודל של 'נאר תורה' שהונהג בישיבת וולאזין והותאם ליחידים, יהיה המודל של ימינו.
לסיכום: יש היום את כל הסיבות שבעולם ללמד את הילדים מינימום של לימודי ליבה. שזה אומר אנגלית ומתמטיקה. מי שבכל זאת מעוניין למנוע את זה מילדיו, שיערב לו. אבל אל תפריעו לאחרים שכן רוצים לתת לילדיהם השכלה מינימלית, לעשות את זה.