כבר שנים רבות שאזרחי ישראל עומדים מול מצוקה אמיתית, דווקא בשעה בה גם כך הם נבוכים ועסוקים בצערם האישי: החסר הענק במקומות קבורה במדינה, חסר שפוגע שוב ושוב בכיס של האזרח הקטן, בשל התייקרות שהוא כמובן יוצר בעלות קניית המקום בו ייטמן יקירם שהלך לעולמו.
אחד הפתרונות שנהגו בשנים האחרונות בעקבות דו"ח מבקר המדינה בנושא משנת 2009 ואף עבר בהחלטת ממשלה, הוא 'קבורה רוויה' - בה הקבורה נעשית במבנה רב קומות (קבורה רמה), כאשר בכל קומה אפשר להביא את הנפטר לקבורה באופן יחידני או לצד קברים נוספים. יישומו של רעיון זה אמור היה לחסוך משמעותית בתפוסת השטח הרגילה עבור מקומות הקבורה.
העיר בה מצוקת המקום ניכרת ביותר והופכת כמעט לבלתי נסבלת, היא ירושלים. לתושבי העיר אין צורך לספר על כך, מאחר והם חשים זאת בעצמם כבר זמן רב. בשל כך, היא העיר בה הוחלט לבנות את בנין ה'קבורה רוויה' - בבית העלמין הענקי שבהר המנוחות בכניסה לבירה. הבנין המדובר אכן כבר נבנה, בעלות של מיליונים רבים - אך עודו עומד בשיממונו ואינו פעיל למטרה החשובה לשמה נבנה.
כעת, חושף "כיכר השבת" את העומד מאחורי העיכוב בהכשרה הסופית של המקום: בסיור הלכתי שנערך במקום לפני תקופה, על ידי הרבנים הראשיים לירושלים ומנהלי החברות קדישא השונות בעיר, ביקש הראשל"צ ורבה הספרדי של ירושלים הגרש"מ עמאר לבדוק את גודל הצינור שנבנה ונקבע בבנין. וכאן המקום להסביר, כי כדי לאפשר הלכתית קבורה שכזו יש לבנות 'צינור מחבר' בין הקומות - מה שמחבר את הנפטרים הקבורים למעלה - אל האדמה, ומחשיב אותם כטמונים בה ישירות ולא סתם כ'קבורים בקומות'. צינור זה חייב להיות בעובי מינימלי של ארבעה צול.
לכן, בירר הגר"ש עמאר את עוביו של הצינור המדובר. במענה לשאילתו, אמר יוסי גיל, סמנכ"ל חברה קדישא 'העדה הספרדית', שהעובי הוא אכן בן 4 צול כראוי, אלא שמשהו באופן תשובתו לא היה נראה תקין לגר"ש עמאר והוא ביקש מגיל להחוות לו בידו מה הוא שיעור העובי של 4 צול, וזה סימן באצבעותיו גודל שאינו קשור לשיעור הרצוי. בשלב זה, ניגש הגר"ש עמאר לאחד הפועלים במקום ושוב חזר ישירות על שאילתו: "מה עובי הצינור שנבנה"? הפועל - למבוכת כל הנוכחים - ענה בפשטות: "זה צול וחצי, בערך".
הרב פנה לאיש 'העדה הספרדית' ש"ניסה לרמותו", כך לטענת אנשי הרב, ואמר: אם היית אומר לי את האמת, אולי הייתי מנסה לראות כיצד ניתן להכשיר את הבנין ליעדו, אבל עכשיו ששיקרת - איבדתי את האמון בך. ולהפתעת המשתתפים בסיור, סב הגר"ש עמאר על עקבותיו, קטע את הסיור ושב לענייניו הרבניים השוטפים.
יצויין, כי החברה קדישא של 'העדה הספרדית' מונתה לפני כמה שנים בהסכמת כל החברות קדישא - 11 במספר - להוציא לפועל את בניית המבנה המדובר, בשל ניסיונו המקצועי של מנכ"ל אברהם גילה בתחום, כקבלן מקצועי בעברו, ובידיה של החברה הופקד התקציב למימון הבנייה.
מקורבי הגר"ש עמאר מאשרים את הפרטים הנחשפים כאן ב"כיכר השבת", ומוסיפים: "כבוד הראשון לציון ביקש מאנשי החברא קדישא לפעול על פי ההנחיות ההלכתיות שהורה להם ולהציג בפניו תוכניות עבודה לתיקון הליקויים ההלכתיים. טרם הוגשו התוכניות הנ"ל".
גורם בכיר בהנהלת 'העדה הספרדית' מסר בתגובה: א. הצינור שנבנה הינו כן בעובי הרצוי, 4 צול, וניתן לבדוק זאת. ב. פתיחתו של הבנין המדובר לקבורה תתבצע כבר בקרוב, והיא מתעכבת רק בשל סיבות פרוצדורליות, כגון טופס 4 , שיוסדרו בקרוב. ג. בהנחיות כתובות שניתנו לנו על ידי הראשון לציון והרה"ר הג"ר יצחק יוסף לא הוזכר כלל ענין הצינור המדובר, ובכל זאת החמרנו ובנינו אותו. כמו כן, מאחר וחברת הבניה לא מילאה אחר כל הנחיותיו של הגר"י יוסף - ובימים אלו מתנהל כנגדה הליך משפטי בנושא - נאלצנו לתקן חלקית כמה מהליקויים, אלו שהתאפשר לאחר בניה שכבר נעשתה, והגר"י יוסף הכשיר את המבנה. ד. לא קיבלנו מהרב עמאר כל הנחיות הלכתיות לשינויים רצויים במבנה הנוכחי, ואיננו זקוקים לאישורו מבחינה הלכתית או חוקית. אנו מסתפקים באישורו של הראשון לציון הגר"י יוסף. ה. מר יוסי גיל לא התכוין חלילה לשקר את הרב עמאר, אלא שמאחר ואינו בקי כלל בנושא הסבוך, יצאה תשובתו בסיור כפי שיצאה.
מלשכת הגר"ש עמאר נמסר בתגובה לדברים: "גרסתנו להשתלשלות הדברים בעינה עומדת. כמו כן, לא ידוע לרב ולא הוצגו בפניו פסקים הלכתיים בנושא מטעם החברה קדישא".
כך או כך, מאז התקרית הלא נעימה בסיור כבר חלף זמן מה, אך הבנייה הבעייתית וניסיון הרמאות הבוטה - לדברי מקורבי הרב הראשי לירושלים - הם שמעכבים את הפתרון למצוקת מקומות הקבורה, שהושקע בו הון עתק - אליו מצפים נואשות רבים מהתושבים.
