1.
הנשיא האחרון, היותר משמעותי שפעל בארה״ב, היה הנשיא ה-32 פרנקלין דלאנו רוזוולט, אם בגין היותו בתפקיד בתקופת מלחמת העולם השניה על כל המשתמע, הרג אנושי-עולמי בל יתואר, הפיתוח והשימוש באטום (ולגבי העם היהודי, השואה, שם כשל בגדול) ואם בגלל אישיותו עצמה, יוצאת הדופן.
ומאז?! פרווה מינוס...
השעמום וחוסר האמון המנהיגותי-פוליטי, אצל האמריקאים, הלך והתחזק מאז שנות התשעים ונעשה מדכא ומייאש בציר הזמן. החל מבוש האב, עבור דרך קלינטון ובוש הבן וכלה בצרימה עזה, על מפתנו של כוכב הפופ העליז, בפוטנציה שלא מומשה, ברק אובמה.
כל כך לא ברור האם חלבי או בשרי, עד שהאזרח הממוצע בארץ האפשרויות, הכבר כן מוגבלות! באמת לא יודע נתון כל כך בסיסי, האם?! ברק חוסיין אובמה ?! או ברק אובמה בלבד?!
לולי ההתיפיפות האמריקאית הקלאסית והדחף הבלתי רציונאלי בעליל, של אסופת העמים הזו, להיות הראשונים בכל תחום. גם באובססיה, של בחירת ׳נשיא שחור׳ ראשון.
כאילו דמוקרטיה ובחירות פירושה היחיד הוא- תוכנית ריאליטי משעשעת בו בוחרים מנהיג על פי תבנית משתנה, צבע, גזע, מעמד, או אם תרצו בשיטת ה׳רולטה רוסית׳ ולא משקולי יכולת מנהיגות, שלטון וכו׳.
לולי זאת, אובמה היום, היה ודאי איש אנונימי לחלוטין.
לאחר מעשה, הבינו רבים מהם שכך בוחרים מנהיג לוועד בית בחלם דמטא, אולי בחלם.
2.
ואז מגיע טראמפ, דונאלד טראמפ! כמו מכריז השלט, שעל הבנין המפלצתי והארכיטקטוני שבבעלותו. אדם שכל כולו, ברור! חד! ובעיקר קריא לציבור, לרבות את קוראי הברייל, לחרש לגידם ונעבך גם למהגר הבלתי חוקי.
האיש מסריח מכסף בצורה קיצונית, בוטה מאין כמותו, שונא זרים היספנים סינים וכל מה שלא הוא, חמדן וקפיטליסט באותה מידה אך כמה שיותר חזירית, גאוותן, מגלומן בצורה חולנית, סוס ואיש מלחמה ללא אוכף והרשימה ארוכה בקיצוניותה.
תחפש תכונה אצל הטראמפ ולא תעמוד מהורהר הרבה זמן, או לכאן או לכאן, גם לו קריאת אופי האדם, היא הצד החלש שלך.
העצבים של האזרח האמריקאי רופפים, עד כדי קריסה אל תוך עצמו, קו פרשת המים מבחינתו היו פיגועי ה-11 בספטמבר, שהכה בבטן הרכה ואולי נכון לומר יותר, הדשינה. הטרור האיסלמי המרושע שרצח בישראל אי שם, מעבר להרי החושך... הופיע בבית פנימה ללא התרעה, בשיא החוצפה והאכזריות.
ג׳ורג בוש יוצא במחולות מלחמה מהדהדים וחוזר כמעט בלי זנב וארונות קבורה רבים.
ולעומתו?!
ברק חוסיין אובמה, נראה היום למפרע, כמשת״פ וכסוס טרויאני של האיסלאם המתוסכל, המנוון ודל ההישגים. המנסה זה שני עשורים כמעט לחדש בתחרותו המפלצתית על הבכורה, בתודעה העולמית, של מי הביא ליקום, את רעיון המונותאיזם ותמורותיו התאולוגיים ׳האותנטיים׳, כמובן.
ולא דברנו על כלכלה של גאות ושפל, רפורמת הבריאות, ההגירה ובכלל מיקומה ומקומה, של ארצות הברית כ׳ריבון העולמות׳ ותפקידה כשוטר וכפילנטרופ עולמי, שנראה שם בארה״ב לאזרחים רבים, כערך ארכאי מיושן ומיותר בעולם מודרני.
טראמפ תופס טרמפ, ושט לו להנאתו, על עשרות שנים של אי בהירות. של פרווה, לא להקיא לא לבלוע, מניהגים בינונים, שמביטים אחורה, לראות מה יאמרו ולאן יפנו שאר הכבשים שבעדר ואחריהם יחזיקו גם הם.
לאמריקאים נמאס, להיות המעצמה הבכירה (על תואר משלמים! בעיקר לתת מעצמה מעוצמתה ובמיוחד כלכלית, כלומר האזרח משלם מכיסו, משלם! מאני, מאני, ירוק, ירוק) אך מנגד, לקבל לפנים במגזין פרובס העולמי היוקרתי, שוב ושוב, את ולידמיר פוטין כמנהיג העולמי המשפיע מספר אחד!
הדוד סם לא רוצה פוטין בחצר שלו.
אייכסה רוסיה! לא דמוקרטית מוסקבה!
אז הוא בוחר... כמו פוטין, רק במהדורה אמריקאית, צבעונית כזו, רק בחצי רצינות.
3.
לא סתם קפץ שר החוץ הגרמני, בעל השם הכל כך גרמני שטיינמאייר, חוצץ נגד בחירתו של טראפ למועמד הרפובליקני לנשיאות.
היית בהלה קמאית בלתי נשלטת ב׳יציאה׳ הזו. העם הגרמני שבורח ובצדק מעברו המזוייע והחותם המדמם שמסרב להגליד. לא מסוגל לראות מול פניו, אדם שמזכיר לו, ולו בכמה וכמה היבטים, את האדם שהביא לעולמנו מושגים כלל לא אנושיים, אפילו לא חייתיים.
ולנו רק נותר לחשוב, מה היה קורה, אילו, ׳במשבר הטילים בקובה׳ של תחילת שנות השישים, במקומו של ג׳ון קנדי הצעיר, אך השקול והנבון, היה בחור חביב, בעל תווי פנים, המזכירים, את ברווז ׳כתום הבלורית׳ שנחת לו בשלווה בראש הפודיום ולא מפסיק לנאום, בנביחות ברווזיות מתלהמות ותוך תנועות כנפיו האגרסיביות משהו, הוא שובר ומנתץ יחסיים שבריריים עם כל העולם, אשתו, ילדיו וכל אשר לו ובכסאו של ניקיטה חורשצ׳וב נשיא ברה״מ דאז, היה המתאגרף וחובב הצייד והדובים המפורסם ולידמיר פוטין, איש הברזל אחרי אשת הברזל מרגרט תאצ'ר.
נכון, טראמפ החמיא כמה פעמים לזה האחרון על יכולות המנהיגות בהן ניחן, השאלה היא, מה יקרה בזמן ששני האישים הללו יעמדו זה מול זה כאשר הגשר יהיה ׳צר מאד׳ ורק אחד מהם יכול לעבור. להיכן שהעולם צועד בטוחות כרגע, במיוחד בציר המוסלמי-פונדמנטליסטי, ישנם לא מעט ׳גשרים צרים׳ בהם יהיה רק לאחד מהם מקום לעבור, מי מהם יוותר?!
אם שניהם אוחזים תפיסת עולם שההגה כולו שלי?! ובצורה כה קיצונית.
וכמו שרים ״והעיקר לא לפחד כלל״ אחרי המבול...