במהלך שלושה חודשים ישב בשעת חצות הלילה הפסנתרן והיוצר נחמן שיינר על הספסל בבית-הכנסת בביתר-עילית וביכה את אובדנו של חברו הקרוב, מי שהיה 'החברותא' היומית ללימוד הגמרא, אהרן בניטה ז''ל שנרצח בדקירות סכין לעיני רעייתו ובנו בחג הסוכות האחרון בעיר-העתיקה בירושלים.
לצד המושב המיותם הלחין שיינר את פס הקול של השכול והדמעות בשירה שהחוותה את החלל שנוצר ובעיבוד מוזיקאלי מרגש שהופך בהאזנה הראשונה את מנגינת הכאב הזו - למנגינת התקווה של אלפי משפחות הנרצחים וההרוגים במלחמות ישראל ובפיגועי הטרור – דתיים, חילוניים וחרדים כאחד.
המנגינה הולחנה ובוצעה בידי שיינר (30) באמנות רבה בנימה של תפילה, כאשר זו פונה ברגש דק ומצמרר ובמשמעות הטקסט אל כל החוגים והקהילות היהודיות בעולם ומציינת את הערבות ההדדית בין עם ישראל, מתושבי ארץ ישראל ועד הקהילות היהודיות בטולוז ובבריסל - הנושאים כולם יחד את אתגרי הטרור והאנטישמיות התוקפים מחוץ.
בשורות המילים "הבט משמים וראה; הרנינו גויים עמו" מציג שיינר ממד רוחני לתקופה הקשה שאנו נוכחים בה. "הלחן ירד מתוך הגעגוע, הכאב וחזון אחרית הימים" מסכם שיינר, "כשהשמעתי את הסקיצה של הניגון לבני משפחה שקרוביהם נרצחו ולחיילים במוצבים בחברון אשר איבדו חברים במבצעים צבאיים – לא ראיתי עין שנותרה יבשה. החיילים אמרו לי: 'ניגון כזה נותן לנו כוחות נפש והתעלות רוחנית, להבין את הממד שמעבר לטרגדיה ולאובדן', וביקשו שאשמיע להם שוב ושוב.
במנגינה שאני מוציא לאור לכבוד יום הזיכרון אני פונה בעיתוי המיוחד הזה, יום של זכרון ומסירות נפש, אל כל חלקי עמנו; למצוא את החיבור, הנחמה והתקווה המשותפת שיכולים להיות מובעים היטב דרך ניגון של הלב".