הכירו את האיש שעולה לרגל - ברגל: אסף נחשון, אינו עונה להגדרה "אדם מן היישוב" במדינת ישראל של שנת 2016. הוא מתגורר באוהל מונגולי שהקים בשטח חקלאי שרכש ביביניאל לפני כעשרים שנה, והחליט לחנך את ילדיו בחינוך ביתי, בדיוק כמו שאבותיו חונכו בתימן. "בהצלחה רבה" כדבריו.
השנה, החליט נחשון לעלות לרגל לחג הפסח לירושלים - כפשוטו. את העלייה לרגל הוא החליט לעשות "ברגל", כפי שעולי הרגל היו נוהגים לפני למעלה מאלפיים שנה בזמן שבית המקדש היה קיים. בשבוע שעבר, פגשנו את נחשון סמוך ליישוב בית חורון - קילומטרים ספורים לפני שהוא מגיע אל היעד וארבעה ימים לאחר שיצא מהיישוב יבניאל לכיוון ירושלים.
את המסלול הוא החל ביום ראשון שעבר, כשיצא מהיישוב מלווה בחבר. מיביניאל יוצא נחשון כשהוא לבוש בלבוש החגיגי המסורתי של יהודי תימן - גלימה לבנה שזורה בחוטי זהב. בשיחה עם "כיכר השבת" הוא מבהיר כי בהגיעו לירושלים הוא כבר יאלץ לרכוש גלימה חדשה בשל תלאות הדרך שעוברת הגלימה ב-5 ימי המסע. הגלימה, אגב, איננה גימיק לכבוד המסע, זהו הלבוש שבוחר נחשון ללבוש ביום יום.
כששאלנו אותו למה בעצם הוא עושה את זה, נחשון מסביר כי הסיבה העיקרית היא פשוט להוכיח לכולם שזה אפשרי. "מצוות עלייה לרגל קיימת גם בזמן הזה שאין בית מקדש וצריך לעשות את זה" הוא אומר. הסיבה שבשלה החליט לעלות לרגל ברגל, היא העובדה שלאחרונה הושבת הרכב הפרטי שלו, מה גם שהוא אוהב ללכת ברגל. נחשון גם מסביר כי "אינה דומה ירושלים של שעה וחצי נסיעה לירושלים של שבוע הליכה". נחשון אומר כי ההליכה לירושלים היא חוויה מדהימה: "אנחנו עושים הרבה טיולים ברגל, למה לא לעלות ברגל לירושלים?".
את המסע החל נחשון כאמור עם אחד מידידיו, שנשר כבר ביום הראשון למסע, בעת שהגיעו לצומת מגידו. הצידה לדרך שהוא נטל עימו הוא סידור כיס, ארנק למקרי חירום וטלפון סלולרי. את המטען של הסלולרי, נחשון העדיף לשלוח חזרה לביתו עם החבר שנשר. נחשון מספר על אנשים טובים שעזרו לו בדרך, אם זה בלינה ומזון ואם זה בתפילין בבקרים. נחשון מדגיש כי הרבה "סיעתא דשמייא" היתה לו במסע. אם זה כשהוא מצא כסף בדרך וכרטיס חיש-גד שגירד זכה בסכום כסף ואם זה ב"מציאת האנשים הטובים באמצע הדרך".
חוויותיו מחמישה ימי הליכה בכבישי הארץ מגוונות. הוא נתקל בחיילי צה"ל שעצרו אותו סמוך לוואדי ערה. הוא מסביר בחיוך כי גם הוא היה עוצר את עצמו מאחר והלך בלילה בכבישי וואדי ערה בלבוש תימני מסורתי. אך הלוחמים ששמעו את סיפורו, התרגשו וביקשו ממנו להתפלל עליהם בכותל כשיגיע לירושלים.
ההחלטה לצאת בלי צידה לדרך, היא החלטה מושכלת של נחשון. בעבר, כך הוא מספר, "לפני שחזרתי בתשובה, כשלמדתי באוניברסיטת בר אילן עשיתי את שביל חוצה ישראל, וראיתי אז שתיק ששוקל עשרים קילו רק מקשה על ההליכה. החלטתי לעלות לירושלים ככה, בלי כלום. יש מספיק אנשים טובים בדרך שיעזרו לכל יהודי."
לא את כל הדרך עשה נחשון ברגל. באחד הימים, החליטו הוריו להקפיץ אותו בטרמפ לאחר ששוטרים איימו לקנוס אותו בעקבות הליכה ברגל על כביש שש.
את המסע הוא עשה בתמיכתה של אשתו, לא לפני שסייע לה בניקיונות לפסח קודם צאתו למסע. לקראת חג הפסח, הצטרפה אליו אשתו ושניים מילדיו שעלו בעזרת רכב שכור לירושלים. את הסידורים לקראת ליל הסדר ביצעה אשתו. הוא עצמו, לא ממש ידע לספר במהלך המסע איפה יחגוג את ליל הסדר.
נחשון סיפר לנו כי מיד כשיגיע לירושלים, הוא יעלה לכותל כשהוא מצוייד במטען רוחני - עשרות בקשות מאנשים טובים שעצרו אותו בדרך ולאחר ששמעו ממנו את סיפורו ביקשו כי יתפלל למענם לכותל. לסיום אומר נחשון כי הצעדה לירושלים היא צעדת שלום שהוא מקווה שתסייע להשכנת שלום בעולם, וכי הוא בטוח כי הדבר ישפיע לטובה על העולם כולו "אם כל עם ישראל יעלה לרגל ברגל לירושלים משיח יהיה חייב להגיע" חותם נחשון.