בעלי הקרקע זכו: המחוזי ביטל כביש שתוכנן לעבור בשטחם

לשאלות בנושאי תכנון ובנייה:

פנו ל-עורך דין תכנון ובנייה

לדבריהם, הם פנו למועצה וטענו כי אביהם המנוח שהוריש להם את החלקה, הגיש התנגדות לתוואי הכביש עוד ביולי 1982, והתנגדותו התקבלה על ידי ועדת המשנה. לפיכך, היתר הבנייה שניתן כעת לאותו תוואי בדיוק אינו חוקי.

העותרים הוסיפו כי בפגישה במועצה הובטח להם שהעבודות לא יחלו עד שייבחנו טענותיהם והחלופות שהציעו, אך ביולי 2013 הם קיבלו מכתב שמודיע להם כי החלופות שהציעו נדחו, ולכן העבודות לסלילת הכביש יתקיימו כמתוכנן.

בעתירתם דרשו האחים לבטל את היתר הבנייה לסלילת הכביש ואת ההחלטה המפקיעה את השטח שלהם לצורך כך. כמו כן הם ביקשו להורות לוועדה המקומית "לשקול היטב ובאופן ענייני חלופות אחרות לכביש".

הוועדה המקומית טענה בתגובה כי החלטת ועדת ההתנגדויות מ-1982 לא ביטלה את הכביש אלא רק קבעה כי יש להכין תוכנית עתידית לשינוי התוואי שלו. ב-1992 ניתן היתר בנייה המאמץ את התוואי המקורי והעותרים לא הגישו התנגדות לכך.

בהתאם, בשנת 2012 הפקיעה הוועדה את השטחים בהם עובר הכביש, לרבות חלק מקרקע העותרים, ופורסם מכרז לביצוע העבודות.

לטענת המשיבות – הוועדה והמועצה – הכביש חיוני לצורך גישת מתפללים למסגד וישמש את כלל תושבי האזור, ואף העותרים ייהנו ממנו.

נמנעו במתכוון

השופטת ברכה בר זיו מבית המשפט המחוזי בחיפה בחנה את החלטת ועדת ההתנגדויות מ-1982 וקבעה כי עולה ממנה בבירור שבוטל תוואי הכביש עקב התנגדות אבי העותרים.

לקביעת השופטת, המועצה היתה חייבת לפעול על פי החלטה זו. טענתה שלפיה לא הוכנה תוכנית חלופית ולכן התוואי המקורי נשאר בעינו מהווה חוסר תום לב.

טענת המשיבות כי ההיתר ניתן כדין מאחר שהעותרים לא הגישו התנגדות לתוכנית מ-1992 נדחתה גם היא על ידי השופטת, שהבהירה כי מאחר שהתוכנית החדשה לא הציעה תוואי חלופי אלא רק אימצה את התוואי הקודם שבוטל – לא היה צורך בהגשת התנגדות נוספת.

בהקשר זה כתבה השופטת כי לכל הפחות היה על המשיבות לפעול בהתאם לחובת ההגינות ולהודיע לעותרים שהתוכנית חדשה אימצה את התוואי הקודם, אך הן לא עשו זאת.

לדבריה, המשיבות גם לא פעלו כנדרש כשלא מסרו הודעה לעותרים על הפקעת השטח שלהם, ונראה כי הן נמנעו מכך במתכוון ומתוך מודעות לעמדתם.

גם חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט לבחינת תוואי הכביש מחזקת את טענות העותרים כי קיימים פגמים רבים בתוכנית, ציינה השופטת.

בסיכומו של דבר, ביטלה השופטת את היתר הבנייה לכביש ואת הפקעת הקרקע. עוד נקבע כי המשיבות יגישו תכנית חדשה לתוואי ויודיעו על כל לעותרים על מנת שיוכלו לשקול עמדתם בעניין.

המשיבות חויבו לשלם לעותרים שכ"ט עו"ד בסך 20,000.

• ב"כ העותרים: עו"ד ג'מאל פטום
• ב"כ המשיבים: עו"ד מיכאל סגל, עו"ד סמואל דכואר

לעורך דין דיני תכנון ובנייה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבת: עורכת הדין מטי לשם עוסקת בדיני תכנון ובנייה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותבת לא ייצגה בתיק

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.