לקיים בנו חכמי ישראל: הערב (חמישי) תתקיים תפילת רבים ברחבת הכותל המערבי, לרפואת הגאון רבי יעקב אדלשטיין, רבה של רמת השרון ושל שכונת נאות יוסף בבני ברק, המאושפז בבית החולים במצב קשה כשהוא סובל מבעיות בדרכי הנשימה.
עצרת התפילה תיערך בשעה 10.45 בלילה בהשתתפות אלפים מתלמידיו.
יצוין כי מצבו של הרב אדלשטיין מסובך למדי משום שמצד אחד הוא חייב לעבור טיפול רפואי מורכב בדרכי הנשימה ומאידך מצבו הכללי עדיין אינו מאפשר טיפול זה.
אחיו ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי גרשון אדלשטיין מגיע מדי יום לבקרו מתוך דאגה למצבו.
בתוך כך תלמידיו של הגר"י אדלשטיין קיבלו על עצמם היום תענית דיבור למען החלמתו ורפואתו של הרב והם קוראים לכל מי שיכול להצטרף אפילו בקבלה קטנה של תענית דיבור לזמן קצר.
הציבור נקרא להמשיך ולהעתיר בתפילה לרפואתו של הרב יעקב בן מרים בת גיטל, בתוך שאר חולי ישראל.
לרגל ימי הפורים, "כיכר השבת", מגיש את סיפורי הנסים שהגר"י אדלשטיין היה נוהג לספר מדי חג פורים, כשהוא מאריך להודות ולשבח על הצלתו ממות לחיים כמה פעמים, מתוך גליון 'גאון יעקב'.
בפורים שנת תשע"ד סיפר הגר"י אדלשטיין למקורביו ובני משפחתו את כל הניסים שאירעו עימו כאשר הוא מסביר כי חג הפורים הוא זמן להודות על כל הניסים גם אלו שנעשו לעם ישראל וגם אלו הפרטיים.
"נסים זה שעם ישראל ניצל ממות לחיים ונס פרטי לנו", סיפר הגר"י. "היינו פעם בסכנת מוות, שקורצקי (יעקב קורצקי - סגר"ע רמת השרון, י"כ), היה הנהג והיינו על כביש ירושלים ואמרנו אז שצריך להגיד וידוי, כי ודאי היה לנו שהמכונית תתרסק, כיון שבמצב כזה המכונית מתרסקת לרסיסים. [שהרכב החליק על כתם שמן והרכב הסתובב על הכביש ונתקע בשתי המעקות. וכשירד הנהג מהאוטו הרכב כבר היה בכיוון השני, והיו שם רכבים נוספים שהסתחררו, ואנו הרכב היחידי שיצא בלי כל פגע] לכן עלינו לזכור הנס ממוות לחיים בכביש ירושלים.
"כשאנו מדברים על הימים האלה, שנזכרים ונעשים בכל דור ודור. דהיינו שיש פורים של עיר ושל משפחה, אני דיברתי על הפורים הפרטי שלי, כמו שסיפרנו כעת את הנס שהיה בכביש ירושלים שהמכונית נחבטה על המעקה והקירות. המכונית שם עברה בין שני הרים גבוהים שחצבו בהם מעין קירות, ומשני הצדדים יש אבנים של ההר, המכונית נחבטה פעם לימין ופעם לשמאל ולא התרסקה, הנזק היחידי שהיה הוא שהלוחית רישוי נשברהונפלה.
הנס הזה היה אחרי הרבה שנים והרבה ניסים שעוד היו. ועל כל נס ונס ישנה מצווה של 'פורים' לחבר מגילה על כל אחד ואחד. ואמת שלא היה לי זמן לחבר מגילה על כל נס ונס, ובין לבין היו לי הרבה ניסי פורים.
למשל, שהמכונית שישבתי בה בדרך שבין כרמיאל לעכו, לפני כ- 24 שנים (וזה רק אחד מהניסים, אפשר לספור עשרה ניסים כמו בבית המקדש, אבל למעשה היו עוד כמה ניסים זו רק דוגמא אחת).
אני יושב בתוך המכונית ומאחורינו נוסע ערבי במכונית שלו, הערבי רוצה לעקוף ולא מצליח. יש לו מכונית מהירה, אם היה רוצה היה יכול לעקוף בקלות, אבל הוא בחר לעקוף במקום הזה וחיכך את המכונית שישבתי בה והיא נפלה לתעלה עמוקה ליד הכביש הצר. היום הכביש שם רחב אבל אז בקושי הספיק לשתי מכוניות. בתחילה לא ידעתי אם אני חי או מת, בסוף הרגשתי שאני חי והיה נס, עבר שם מישהו עם טלפון, (אז הטלפון הנייד היה נדיר מאוד), הוא אמר שיש תאונה והזעיק אמבולנס. הביאו אותי לביה"ח בנהריה ושם עברתי שבעה מדורי גן-עדן. בכל פעם תחיית המתים חדשה. שלושה ימים הייתי קשור עם חבלי ברזל (אזיקים) למיטה אי אפשר אפילו להתהפך, כך גזר הרופא. שבשביל שהחולה יתרפא צריך לקשור אותו. בקושי הספקתי אז לספור ספירת העומר. אח"כ מותר היה להתהפך מצד לצד, כמו תינוק שבשלב הזה כבר יכול להתהפך. אח"כ קיבלתי רשות לשבת במיטה, אח"כ אפשר היה לשבת על כסא, אח"כ ללכת עם הליכון של ארבע רגליים, ביחד איתי שש רגליים. אח"כ הלכתי עם קביים, ואח"כ מקל. שבע דרגות של תחיה.
כעת אני עובר לספר את הנס שעל שפת הים באשקלון (בשנת תשע) אמנם החזו"א אמר לי שבשביל הבריאות טוב לי ללכת לים, אבל באשקלון הייתי במצב כזה שהאוויר של הים בעוונותינו הרבים... הרגשתי שמלאך המוות נמצא קרוב אלי. הוא היה קרוב מאוד. שאלו אותי אם להזמין חובש, ואמרתי תקחו אותי ישר לבית החולים ברזילאי, לא רחוק משם. זה היה האוטו של יהודה אנגל, ובגלל פיקוח נפש מיהר מאוד והוא עבר את כל חוקי התנועה אז, עד שהגיע לשם. אמרו אז שאם היה מאחר חמש דקות, לא היה את מי להחיות.
בהתחלה שאלו מה הגיל שלי, הסתכלו במחשב ושם יודעים על כל אחד בן כמה הוא, ואמרו שלא כדאי לטפל בגיל הזה. התקשרו לרב פירר והוא אמר להם שחייבים לטפל. לא היה שם מי שיטפל, המומחה כבר גמר את המשמרת שלו אבל הזמינו אותו והוא התחיל לטפל בי. הייתי מחוסר הכרה, לא זוכר כמה זמן, יום או יומיים והיה נס גדול מאוד.
הנס הזה שאני צריך לומר עליו 'פורים' על שיצאנו מצרה לשמחה, זה היה ממש ניסים גדולים, חסדי הקב"ה ואמרו חז"ל שאדם צריך להזכיר לעצמו כל יום את יום המיתה. ממילא זה מזכיר לי כל יום, כי אם אני לא לוקח את הכדורים אז מלאך המוות נמצא על ידי כל יום ויום. לפני זמן קצר קרה נס גדול, והוא שהגיע השליח של המלאך רפאל, הרבנית, והיא שומרת שלא אשכח לקחת את הכדורים ואת כל הצרכים היא מסדרת.
אני אומר חסד השם! ה' עושה חסד עם בן אדם, וכשאדם שוכח להזכיר לעצמו את מה שהוא צריך לזכור, דהיינו לפחד מהגהינם ושיש גן עדן, אז מהשמים הזמינו לי מצב כזה שבכל יום אני אזכור. אחרי שיצאתי מבית החולים חשבתי שאני כבר בריא, כך חשבתי לעצמי, והרופאים עדיין לא למדו איך לטפל בי אחרי האירוע הכבד הזה. כל לילה בא מישהו אחר לישון בבית, כמו החזו"א שאמר לא לישון בחדר יחידי. המטרה הייתה כמו כן שבמקרה שאני צריך משהו שאוכל להעיר אותו. הביאו מהגמ"ח בלון חמצן שאפשר להזרים חמצן אימתי שצריך, כיון שהרופא אומר שיש סכנה ואפשר לאבד נשימה.
אם כן היה לי בבית בלון עם צינור שאפשר לעשות פומפען, להלביש עלי מסכה עם חמצן. הרגשתי אז שהנשימה קשה, והיה חבל לי... הרי ר' יוסי לומד תורה, למה להעיר אותו? וכן מה הוא יכול לעשות? אז הזמנתי אמבולנס בטלפון והוא בא, בתוך האמבולנס אמרתי שאני לא יכול לנשום.
הרגשתי שהריאות סתומות. הרופא אמר – יש לך מים בריאה, כשהלב לא עובד חזק אז בריאה מצטברים מים. באמבולנס היה לו מכשיר שחיבר לי מיד לאף ואז כבר הגענו לתל השומר, הייתי שם עוד שבועיים לאזן את הנשימה. מאז אני עומד בסכנה יום יום. שאם אני לא לוקח בדיוק את הכדורים, אם משאירים את המצב כך, אז בדרך הטבע אפשר לאבד את הנשימה. המים... עומדים על יד הפתח, ככתוב 'לפתח חטאת רובץ', מלאך המוות עומד ליד הפתח. עד שבניסים, בחסדי שמים מצאו את הדרך, איזו תרופה לקחת מה לאכול ומה לא לאכול. וראש המערכה הוא הדגול בחכמתו ולב טוב, פרופ' פריימרק מתל השומר.