כתב האישום הוגש בעקבות חיפוש שבוצע בדירה בחיפה לפני כשנה וחצי. הנאשם, שנכח בדירה באותו זמן יחד עם אדם נוסף – שוכר הדירה – פנה אל השוטרים ואמר "כל מה שיש בגינה לא קשור אליי". בחבר הדירה התגלה בור, בו נמצא אקדחFN עם מחסנית מלאה, וכ-19 גרם קוקאין.
לייעוץ בתחום הפלילי:
המדינה ייחסה לנאשם עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית והחזקת נשק שלא כדין. האיש כפר באישומים, טען שהוא היה רק אורח בדירה, וכל מה שנמצא בה לא שייך לו.
עיקר הדיון, בשתי הערכאות, התמקד בעד מכריע – שוכר הדירה, שאף הואשם בנפרד – שאמור היה להעיד אך התחמק ולא התייצב.
לא פעם ולא פעמיים אלא חמש פעמים האיש לא הגיע. בית המשפט הוציא צווי הבאה כנגד הפקדת כסף; מסירות אישיות וזימונים אישיים, אבל שום דבר לא עזר. פעם אחר פעם ביקשה המדינה דחיות, אם משום שהעד נעלם, ואם משום שהפקיד את הסכומים ושוחרר.
בשלב מסוים לבית המשפט נמאס, והשופט הכריז על סיום פרשת התביעה. בסופו של המשפט שהתנהל ללא העדות המדוברת, בית המשפט זיכה את הנאשם.
המדינה סירבה להשלים עם ההכרעה, הגישה ערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה, בו טענה, בין היתר, כי צריך היה לתת למשטרה ניסיון לעשות מאמץ נוסף, ואף לעצור את העד ללא אפשרות לשחרור.
עוד נטען כי הכרעה שכזו מעבירה מסר שגוי המעודד התחמקות ממסירת עדות.
סנגורו של הנאשם הדגיש, בין היתר, כי הדחיות בתיק היו כתוצאה מהתנהלות המדינה, וכי היא מתעלמת מפגמים רבים שנפלו בתיק. לטעמו, גם אם העד היה מעיד התוצאה לא היתה משתנה.
בנוגע לצו ההבאה, נטען כי אין בסיס לטענת המדינה שלפיה הדרך היחידה לאלץ עד תביעה שאינו רוצה להעיד היא לעצרו ללא שחרור, שהרי מדובר בעד ולא בנאשם.
ספינה במים סוערים
השופט הבכיר יגאל גריל והשופטות ברכה בר-זיו ובטינה טאובר פירטו בהרחבה את השתלשלות הדברים ובסופו של דבר דחו את הערעור והותירו את הזיכוי על כנו.
"משניתנו, כאמור כבר לעיל, חמש הזדמנויות להעדתו של עד התביעה ממדוח, וכאשר נכון למועד הכרעת הדין שהה המשיב מזה כחודשיים במעצר עד תום ההליכים, אין לבוא בטרוניה לבית משפט קמא משהחליט שתמה פרשת התביעה, שהרי, אל לו לבית המשפט להרשות שהדיון המשפטי יתנהל כספינה במים סוערים ללא קברניט", ציינו השופטים.
כמו כן, העירו השופטים, בצד האינטרס הציבורי למיצוי הדין, יש להתחשב גם בזכותו של הנאשם לכך שעניינו יתנהל ביעילות ובקצב סביר.
על כך הוסיפו השופטים מחדלים נוספים בחקירה, עליהם הצביע גם בימ"ש השלום: לא הובאה אף ראייה אובייקטיבית שתוכיח קשר בין המשיב לבין האקדח, לסם, ואף לא לדירה. כמו כן, צו החיפוש לא היה בתוקף במועד החיפוש.
"נראה הדבר", סיכמו השופטים, "נוכח כל המחדלים כפי שפורטו בהכרעת הדין, כי ספק אם היה בהעדתו של העד ממדוח כדי להביא, בנסיבות אלה לתוצאה שונה".
בתוך כך השופטים הבהירו כי הם ערים לכך שההחלטה עלולה לשדר מסר לא ראוי לעדים שמעוניינים להתחמק מעדות. אלא שלטעמם, בתיק הייתה "התנהלות חריגה ביותר", שאינה מאפיינת את רוב התיקים.
- ב"כ המערערת: עו"ד מאיה הרטמן מפרקליטות מחוז חיפה (פלילי)
- ב"כ המשיב: עו"ד באסל פלאח
לעורכי דין פלילי • להכרעת הדין לחצו כאן.
הכותב: עורך דין סמאח סעדי עוסק בתחום הפלילי.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.