הרקע לסיפור היה סכסוך מתמשך בין גננת לסייעת שלה בגן עירוני בתל-שבע, שאף התלוננו אחד נגד השנייה במועצה המקומית ובמשרד החינוך.
לייעוץ בתחום הפלילי:
על פי כתב האישום, אותו הגישה המדינה בבימ"ש השלום בבאר שבע, באחד הימים בחודש מאי 2015, לקראת סוף היום בגן, בזמן שהגננת הייתה בשירותים, הוציאה הסייעת את הילדים מהגן בטרם הסתיימה הפעילות. כשהגננת יצאה מהשירותים, הסייעת תקפה אותה באגרופים ולאחר מכן הצטרפה אליה גם גיסתה.
בשלב מסוים, המשיך כתב האישום, השתיים הפילו את הגננת ארצה וניסו לחנוק אותה בעזרת צעיף.
הנאשמות כפרו באישומים וטענו כי המתלוננת תקפה את גיסתה של הסייעת. בקצרה, הגיסה טענה כי באותו יום אספה את בתה מגן שנמצא מעבר לכביש, שמעה לעברה קריאות "גנבת, אני מחפש אותך". כשהסתובבה לראות מי קורה לה, תקפה אותה המתלוננת. כלומר, לגרסת הנאשמות, האירוע אף התרחש בכביש הסמוך למתחם הגנים ולא בשטח הגן של המתלוננת.
לאחר מכן, לטענתן, הגיעה הסייעת ודווקא ניסתה להפריד ביניהן, מה גם שגיסתה המותקפת הייתה בהריון ואחר כך נזקקה לטיפול רפואי.
הסייעת הנאשמת אף הצביעה על בעיות בתפקודה של המתלוננת כגננת. לגרסתה, הסכסוך בין כולם החל לאחר שהיא התלוננה בפני גורמים במשרד החינוך ובמועצה המקומית.
לעומת זאת, המתלוננת תיארה את יחסיה עם הסייעת עד לאירוע, כיחסי עבודה רגילים, "קשר טוב".
איפה הצעיף?
סגן הנשיאה, השופט איתי ברסלר-גונן, ציין בין השאר, כי המתלוננת אמנם מסרה עדות מפורטת ועקבית. אז מה היה "קשה לשופט"?
"הקושי העיקרי בקבלת גרסתה של המתלוננת באופן מלא, נעוץ בחוסר התאמה מלאה בין התיאור הפיזי של הדברים ושל המכות, לרבות החניקה, לתיאור החבלות במסכים הרפואיים ובתמונות", הסביר השופט.
וזה לא היה הנימוק היחיד. השופט פירט כיצד המתלוננת "צמצמה" אירועים אחרים, כולל פרטים הנוגעים לאירועים וסכסוכים קודמים, ועוד פרטים שעליהם בחרה להשיב "לא יודעת" או "לא זוכרת", וזאת למרות העובדה שלגבי חלקים אחרים ידעה להשיב לפרטי פרטים, כאמור.
כמו כן, השופט הצביע על הבדלים בין ההודעה הראשונה של המתלוננת במשטרה לבין דבריה בשלבים מאוחרים יותר של החקירה. לדוגמא, בתחילה המתלוננת טענה שהמכות אירעו על האדמה בחצר שבין הגן לגדר, ומאוחר יותר טענה שהדבר קרה "באמצע הרחוב". "סתירה זו לא הייתה אמינה על בית המשפט", נכתב.
לאחר שניתח את דברי המתלוננת, השופט מתח ביקורת על "מחדלי החקירה הרבים", כאשר העיקרי שבהם היה העובדה שלא נעשה ניסיון ומאמץ אמיתי לאתר עדים לאירוע, שהתרחש בצהרי היום, על סף רחוב ראשי בשעת פיזורם של ילדים רבים מהגנים.
מחדל נוסף, בין היתר: הצעיף המדובר לא הובא לבית המשפט, על אף שצולם על ידי המשטרה. לא ברור מי מצא אותו, מדוע לא בא להעיד, ולא ניתנה לבית המשפט אפשרות לבדוק אם אכן ניתן לחנוק באמצעותו.
בסיכומו של דבר, לנוכח כל אלה, השופט הגיע למסקנה שלא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר כי האירועים התרחשו כפי שתואר בכתב האישום, ולפיכך זיכה את הנאשמות.
- ב"כ המאשימה: עו"ד הדס הוס טודרוס, עו"ד אלי מימוני
- ב"כ הנאשמות: עו"ד ורד אברהם, עו"ד גילת וקסלר מהסנגוריה הציבורית דרום
לעורכי דין פלילי • להכרעת הדין לחצו כאן.
הכותב: עורך דין יוסי חגא עוסק בתחום הפלילי.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.