אנשים נוטים לא פעם לקחת על עצמם משימות מתוך אין ברירה. "אני מבין שאין לי ברירה, אז אעשה זאת", הם אומרים בנימה של השלמה כאילו חייהם הגיעו לקיצם.
כל עוד אדם נמצא בשלב שלפני קבלת החלטה, יש בידו בחירה - הוא יכול לקבל את ההחלטה שהוא מבין כי היא נכונה ומתאימה לו, אבל הוא יכול גם לבחור בסוג החלטה אחרת.
אולם ברגע שאדם קיבל החלטה לבצע משימה כלשהי מתוך הבנה שזו טובתו, או מתוך כורח השעה ואילוצי המצב, כדאי להפסיק לתהות ולהתייסר. עליו לצאת לדרך.
איך יוצאים לדרך? יש שתי אפשרויות: הראשונה היא מתוך כורח ו'אין ברירה'. אפשרות שניה מתוך הבנה שאם זה הדבר שאני צריך לבצע אותו כעת, אשתדל להפוך את זה לסוג של עשיה חיובית שתתן לי תחושה טובה. ביצוע שנעשה מתוך עול וטורח, נעשה בהתאם: במצב רוח שפוף, בחוסר חשק וחיות. התוצאה העגומה, צפויה מראש.
כך למשל, אם הגעתי למסקנה שהמציאות מחייבת לשנות את מקום עבודה (משלל סיבות: חוסר נוחות עכשווי / משכורת נמוכה / תנאים לא טובים, וכו') – עלי לצאת לחיפושים אחר מקום עבודה חדש מתוך תחושה פנימית שאעשה זאת באופן הטוב והיעיל ביותר, ולא מתוך כורח. אני מבטיח לכם שאף מראיין במקום עבודה העתידי לא ישמח לגלות מולו מישהו עם שיושב מולו בחירוק שיניים ונאנח על תנאי החיים שאילצו אותו להתנתק ממקום העבודה הקודם.
דוגמה נוספת - אם הגעתי למסקנה שאני צריכה לשנות את סדרי העדיפויות שלי בחלוקת הזמן שלי בין ילדיי לבין שאר מטלות החיים – אחשוב איך להפוך את זה למקום ממלא ומטעין, ולא בהרגשה של אילוץ. בלי 'די כבר', 'אוף נמאס' ו'אין לי כוח'.
לא צריך להיות יצירתי במיוחד כדי למצוא את התבלין הנכון שיוסיף טעם בעשיה, ובכל עשיה. קצת מחשבה, עזרה מהסובבים אותי, וכן פרס הצטיינות צנוע שאתן לעצמי עם סיום המטלה – יכולים בהחלט לעשות את העבודה.
כך בהורות, כך גם בלקחת את הזוגיות צעד אחד קדימה, את שיפור חינוך הילדים, או את השדרוג בחיי העשיה היומיומיים שלנו. אם 'לא בא לנו', אבל צריך לעשות - אז פשוט 'סובבו את הכפתור' ועשו את הדברים בצורה זורמת יותר. אתם בין כה עושים, למה לסבול?!
כשהגישה תהיה מתוך רוח של אנרגיה טובה, יכולת העשיה מתגברת פי כמה, וגם ההצלחה בהתאם. אינכם בטוחים בזה? שאלו את הנשים העושות את עבודות הבית כשמוזיקה שהן אוהבות מתנגנת ברקע...
טאצ' – צעד קדימה להצלחה.
מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי וסופר. 050-3541295