נוכח המצב הביטחוני המעורער בתקופה האחרונה, פנתה אליי אישה המועסקת כעובדת שכירה. בפנייתה סיפרה לי כי לאחר אירועים ביטחוניים רבים שקרו הן ברחבי העיר והן באמצעי התחבורה הציבורית, ולאור העובדה כי בכדי להגיע למקום עבודתה עליה להשתמש בתחבורה ציבורית באזורים בהם מסתובבים בני מיעוטים רבים, פנתה למעסיקה ושיתפה אותו בחששותיה להגיע למקום העבודה. בפנייתה למעסיק, הודיעה לו כי נוכח המציאות היא לא תגיע למקום העבודה בשל הפחד שתקף אותה.
בתגובה ענה לה המעסיק כי יום זה יורד מימיי החופשה להם הנה זכאית.
כתוצאה מתשובת המעסיק, התעוררו אצל אותה עובדת שאלות בנוגע לזכויותיה במקום העבודה. במאמר זה אנסה לשפוך אור על כל הקשור בימי החופשה להם זכאים עובדים.
ראשית, עלינו להבין, מה הם בעצם ימי חופשה ומה נכלל בהגדרה של ימי חופשה.
מקום העבודה הוא המקום בו אנו מבלים את רוב שעות היום שלנו. עם זאת, ברי לכל בר דעת כי כל אדם זקוק לחופשת התרעננות על מנת לאגור כוחות ולהשתחרר, דבר אשר בסופו של יום פועל לטובת המעביד אשר מקבל חזרה עובד עם אנרגיות מחודשות ותפוקת עבודה גבוהה יותר.
בשנת 1951 נחקק "חוק חופשה שנתית" הקובע את מספר ימי החופשה להם זכאי עובד בהתאם לאורך השבוע במקום העבודה. לדוגמא, חוק זה קובע כי עובד אשר עובד 5 ימים בשבוע זכאי לחמישה ימי היעדרות על כל 7 ימי חופשה שצבר. הסיבה לכך הינה כי במסגרת ימי החופשה נכללים גם שישי שבת שנחשבים ימי מנוחה. זאת אומרת- עובד אשר עובד חמישה ימים בשבוע זכאי לעשרה ימי חופשה בשנה. חוק זה קובע בין היתר כי החל מהשנה החמישית במקום העבודה מספר ימי החופשה להם זכאי העובד עולה. חוק זה מתבסס על העובדה כי אנשים עובדים שנים רבות באותו המקום ולכן בשנה החמישית מספר ימי החופשה עלה, אולם כיום, בדרך כלל, אנו מחליפים עבודה כל שלוש או ארבע שנים ולפיכך לא מצליחים לצבור ימי חופשה מעבר למינימום.
חוק זה מתייחס גם לאפשרות לצבור ימי חופשה. ככלל, החוק אוסר על צבירת ימי חופשה על ידי עובד. עם זאת, החוק מאפשר לעובד, בהסכמת המעסיק לנצל חלק מימי החופשה להם הוא זכאי בשנתיים שלאחר מכן. קרי, צבירת ימי חופשה מתאפשרת עד שנתיים קדימה.
הצורך בימי חופשה נוספים התעורר פעמים רבות במהלך השנים האחרונות ובשל כך, הרימה ח"כ רחל עזריה את הכפפה ויזמה את "חוק החופשות"-שמטרתו להגדיל את המספר המינימאלי של ימי החופשה ל-12 ימים.
מיליון וחצי עובדים מקבלים היום את מינימום ימי החופשה - 10 ימים בשנה. אם מנקים מזה את החגים, חופשות של ילדים, וימי המחלה הראשונים, אנו מוצאים את עצמנו תוך חודשים ספורים ללא ימי חופשה. מיליון וחצי עובדים במינוס תמידי של ימי חופשה ועובדים יותר ימים ויותר שעות מבעבר. הוספת שני ימי החופשה משמעותית מאוד, ותיתן לנו את זמן הפנאי הנוסף הזה שכל אחד מאתנו צריך כל כך לעצמו ולמשפחתו.
להערכת משרד האוצר, העלות התקציבית של הצעת החוק היא בין 5 ל־10 מיליון שקלים לשנה. הממשלה נתנה את הסכמתה להצעת החוק טרם אישור תקציב המדינה וההוצאה נכללה בסכום ההוצאות הממשלתיות הצפויות בתכנית התקציב התלת שנתית.
התיקון לחוק עבר בתיאום עם משרד הכלכלה, משרד האוצר ומשרד התיירות בהתאם להחלטת ועדת שרים לענייני חקיקה. כמו כן, התיקון התקבל בהסכמת ההסתדרות ונשיאות הארגונים העסקיים.
החוק עבר בקריאה ראשונה, שניה ושלישית בכנסת ובקרוב מאוד אמור להיכנס לתוקף ואנו נהיה זכאים לשני ימי חופשה נוספים בשנה.