בשנת 1960 רכשו ההורים משק במושב בצפון וגידלו בו את שלושת ילדיהם – שתי בנות ובן שהיה מיועד להיות "בן ממשיך" במשק. אך התכניות השתבשו כיוון שהבן נפל במלחמת יום כיפור. בעקבות נפילתו, עברה אחת האחיות לגור במשק ההורים עם בעלה. האחות השנייה כבר גרה באותה תקופה במושב, אבל במשק של ההורים של בעלה.
לייעוץ בתחום
פנו ל - עורך דין משפחה
בדצמבר 2004, לאחר פטירת האם (האב נפטר ב-1979) ובעקבות צו הירושה לפיו האחיות הן היורשות בדין, התגלע סכסוך בין האחיות לגבי הזכויות במשק.
בתביעה שהגישה האחות שגרה במשק ההורים היא ביקשה להירשם כבעלת מלוא הזכויות במשק בטענה שביוני 1974 היא התקבלה כבת ממשיכה באגודה השיתופית באישור האסיפה הכללית והיא ובעלה הסתמכו על המינוי והשקיעו את כל כספם בבניית המשק.
האחות הנתבעת לעומת זאת, ביקשה לחלק את עיזבון ההורים בהתאם לחוק הירושה. לטענתה הוריה מעולם לא העניקו לאחותה זכויות של בת ממשיכה, אלא רק זכות לבנות במשק, ובטח שלא הייתה להם כוונה לנשל אותה מנכסי המשפחה. היא התבססה על העובדה שאמם השלימה לפני פטירתה את רישום הזכויות בנחלה על שמה, וסירבה לדרישות האחות לרשום אותה כבת ממשיכה.
מנגד, טענה התובעת שהוריה פעלו בהתאם לנהלי המינוי בשנות השבעים, והגישו הצהרה מתאימה לוועד. אלא שאחותה השיבה כי התובעת לא הציגה הוכחה בכתב מהסוכנות היהודית, כפי שהיה עליה לעשות, ו"אישור" האגודה אינו מספיק.
אין רישום כנדרש
בפסק דין חלקי, שעסק רק בשאלה האם התובעת היא "בת ממשיכה", הסבירה השופטת ורד ריקנטי-רוסהר כי בן ממשיך הוא זה שבונה את ביתו בחלקה ליד בית ההורים, מעבד אתם את המשק ומצפה שעם מותם, בבוא היום, הוא יהיה בעל המשק במקומם. ואולם, כדי שציפייה זו תתממש דרוש מקור נוסף, חיצוני ובעל תוקף משפטי שיזכה אותו בזכויות ההורים.
לאחר בחינת מכלול הראיות, השופטת לא שוכנעה שלהורים ניתנה בכלל האפשרות למנות בן ממשיך במשק, משום שהזכויות שהתובעת טענה שניתנו להם מהאגודה כלל לא אפשרו את העברת המשק (בעגה המשפטית – הזכות אינה "ברת רשות", כלומר אינה זכות אישית שאפשר להעביר בחוזה).
לפי השופטת האגודה השיתופית קיבלה את הזכויות בקרקע מהסוכנות היהודית, אולם לא הייתה לה הסמכות להעבירן הלאה ללא אישורה. מעבר לכך, האגודה בעצמה ציינה שהרישום אצלה אינו מספיק, והזכויות צריכות להיות רשומות גם בסוכנות היהודית ובמינהל (שמאז הפך לרשות מקרקעי ישראל).
מכך מובן שגם אם להורים ניתנה הזכות למנות בן ממשיך, התובעת הייתה צריכה להציג אישור מטעם הסוכנות היהודית או המינהל למינוי זה, אולם בשני הגופים לא נמצא כל רישום או התייחסות הנוגע לבעלי הזכויות במשק או לבן ממשיך, פסקה השופטת ריקנטי-רוסהר.
משכך השופטת קבעה לבסוף שהתובעת לא הוכיחה לא את זכותה ולא את זכות הוריה למנות אותה כבת ממשיכה במשק, ודחתה את תביעתה.
משדובר בפסק דין חלקי כאמור, קבעה השופטת כי החיוב בהוצאות ייפסק בפסק הדין הסופי, לאחר שידונו בחלוקת העיזבון בהתאם לחוק הירושה.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בתיק
לעורכי דין מקרקעין • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותב: עורכת דין טובה אייזנשטיין עוסקת בדיני משפחה ומקרקעין.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
* הכותבת לא ייצגה בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.