אפתח בסיפור או יותר נכון נס אישי קצר, ביום ראשון לאחר השידור הארוך והכואב על התאונה ירדתי מירושלים לכיוון ביתי דרך כביש 443, לפני נסע אוטובוס עם מספר מוכר מאוד, 402.
הנהג "קרע" את הכביש, חתך נתיבים בפראות וסיכן את חיי נוסעיו וכמובן אותי - נהג תמים שבסך-הכל מבקש להגיע הביתה בשלום. באותם רגעים כשאני מנסה לברוח מהנהג המטורף שחותך אותי ומנסה להוריד אותי מהכביש, התערבלו במוחי שמות ההרוגים מהתאונה, יחד עם המחשבה הנוראה, שהנה עוד רגע וזה יכול לקרות גם לך. זהו.
ברחתי ממנו בחסדי שמים. חבל רק שהנס שהיה לי לא קרה גם לגב' שרה פרנקל ע"ה או להבדיל לשרה הכלה שתחי' לרפואה שלימה.
המשגיח בישיבה נהג לומר, מדוע אין אנו בודקים בציציותיו של נהג האוטובוס שלוקח אותנו כמו בשל הרופא, מהו ההבדל בין ניתוח מסובך לנסיעה שעלולה להסתיים באסון? הוא מותיב והוא מפרק: ההבדל הוא "האחריות", כשרופא עושה ניתוח לא הוא המנותח אלא אתה. כשנהג נוהג, גם הוא באותה סירה.
מה שעצוב כאן, שהפעם התרסקה התזה הזו. נהג שרץ לשבש נתוני טכנוגרף כשהכל סביבו מדמם הוא לא ממש "בעל אחריות", הכל כמובן 'לכאורה' לפי דברי המשטרה.
אבל לא רק הנהג הוא העניין, גם החברה שהעסיקה אותו אשמה לא פחות, תרבות ה"סמוך" של חברות התחבורה שמסתתרות גם בשעה זו מאחורי יח"צנים ועסקנים (מישהו רשמי מחברת 'אגד' כבר עלה לשידור?) חייבת להיפסק.
וזה לא רק החברים של אגד, זה קורה בכל חברות התחבורה, נהגים מדברים בטלפון או גרוע מכך מסמסים. למה למען השם הוחלט ב'אגד' שהנהג מהתאונה הלילה לא ינהג בכבישים בינעירוניים, וכי בכבישים עירוניים אי אפשר להרוג אנשים? ועוד לא דיברנו על האוטובוסים שנעים על הכביש וגילם המופלג מתקרב ל-20 שנה.
קשה לדעת מי אשם בתאונה וזה גם ממש לא משנה, כשבחורים נהרגים בבין הזמנים מאשימים את חוסר הזהירות וכן על זו הדרך. כיהודים, אנו יודעים שאחד שמת תדאג כל החבורה, וכששישה נפטרים ל"ע בדמי ימיהם אזי קול דמיהם זועק אלינו מן האדמה: אחים יקרים די לשנאת חינם שזורמת ברחובותינו כסכר דגניה בזמנים הטובים, די לחבטה בחזה של השני, כולנו אשמים במידה שווה.
ולסיום, יש גם אור בכל החושך הזה. 2 נקודות קטנות שחיממו את ליבי.
הנקודה הראשונה, בגרות אמיתית של כוחות ההצלה וסקרנים שהגיעו למקום ולא הוציאו שמות/תמונות (מלבד אותו חלאה שהסריט ושלח, ה' ישיב לו כגמולו) לפני שהמשפחות התבשרו בבשורה המרה.
הנקודה השנייה מיועדת לך, אבישי בן חיים היקר. היום בבוקר פגשתי מספר שכנים עם פנים נפולות, "שמעת על התאונה שהייתה אתמול?", שאלו. "רק עכשיו שמעתם על זה"?, השבתי בשאלה כמנהגו של יהודי. "כן", הם ענו, "אין לנו רדיו וכמובן לא אינטרנט (גם מסונן) אז רק בבוקר ראינו בעיתון את הידיעה המחרידה". אז הנה הראיה המוחצת, החרדים ממש לא מתפרקים ובעזרת השם גם מהטרגדיה הזו נצא מחוזקים.
בשורות טובות וחודש אד"ר( א'ני ד' ר'ופאך) שמח.
הכותב הוא עורך המהדורה המרכזית ברדיו קול ברמה