סטטיסטיקה מטורפת! זו היית בעצמם צביטת העירנות שלי, כשתמונה בחיוך מקרין עמדה נשקפה מבעד למסך האדיש והקר מתמיד... אותו לקח הא-ל!? וכי מה יעשה בבחור כה מושלם?! החסר מלאכים הינך? האם לא די לך בשרפים?! בחיות הקודש?! וכי לא ניחא לך בהם? במשרתך הרבים, שנטלת קרוץ מחומר הדומה למלאך צבאות?! עדין כחרס הנשבר!
כאן למטה בעולם החומר והייצר, זקוק לו האדם מן היישוב לניצנוצי האור, לשביבי הבדולח שהפיק בלא מתכוון ובלי להרשים איש.
מה הסיכוי שמתוך מליוני האנשים בארץ דווקא הוא, הוא, בשושנים הנקטפות, הנשזרות לזר שם למעלה?!
ומה הסיכוי שאותו אחד הוא, הוא, זה שאתה מקנא בו קנאת סופרים סמויה אף גלויה? בכל לבך. בעבודותו, במה שהוא משדר, מקרין, בהליכתו המרחפת בעולמות טמירים, נעלמים, כשהוא מתנדנד מול סידור תפילה...
כשהוא קורא תהילים מנותק חושים על סטנדר בית המדרש בשבת בצהריים, נים ולא נים תיר ולא תיר... כשהנער מחלק לך עלון תורני אך לפניי שבועיים (וסליחה שלא קראתי... סליחה מכל ליבי. לו ידעתי...)
כשמבטו הצנוע ומאושר הרוח משדר לך מבט, של מי שאכפת לו בכל ליבו בכנות בלתי מסוייגת, כשהוא מגיש לך את העלון ממקורות חיותו. שאולי כשתטעם תבין מה מקור מימיו המתוק, מהיכן האמונה בדרך הסלולה בית אל, מדוע הוא כה חינני, מרוצה ומלא שמחת חיים...
כשרעייתי בישרה לי שבחור בשם יעקב מאיר חשין, השקוע בתלמודו, הוא הראשון שפורסם שמו לעת עתה, הייתי בשיאו של משחק מתגלגל עם בת השנתיים.
חשין?! בחור?! ששקוע בלימוד באמצע נסיעה באוטובוס?! אמממ...בן כמה הוא? שאלתי, רק כדי לוודא מה שבתת מודע היה די עובדה מוגמרת וכואבת, מבחינתי.
27!
אני יודע מי זה! השבתי, והשארתי את הקטנה בהלם, מההברזה הלא צפויה, קפצתי להביט... אכן, הצמרמורת הייתה צמרמורת.
בחורים רבים מכיר אנכי מעיסוקיי, והאיש יעקב מאיר חשין אדם הדומה לשרף. בקוצק הוא היה חידוש, בסלבודקא הוא היה מושא להערצה ולחיקוי ובברסלב עוד ידובר...
אין היום בחורים כאלה! פשוט אין, כי, אין פשוט! הוא ז"ל היה מזן האנשים של דור העבר, ירושלים של לפידות ומעוררי השחר והחצות של זמן חורף.
ועד שאני כואב דואב על לכתו, של מי שהייתי מאחל לבני מחמדי, להיות 'האדם השלם' שכמותו, מתפרסמים עוד ועוד שמות והסטטיסטיקה האכזרית הנ"ל מקבלת מימד יותר מוחשי כמעט אמפירי.
הבחור החסיד לוי יצחק אמדדי ז"ל (משפחה תורנית ערכית לדוגמה ומופת, מה אומר? תנוחמו!). בן הכפר ממנו אני בא והנה עוד שם של גברת ז"ל נוספת שקשורה לאותו הכפר די במישרין.
החותם שנותר אצלי, הוא שהכל תלוי בי ורק בי...
היום אכה על החזה שלי, לשם שינוי.
ועד אז, רבונו של עולם...די!!!
ת.נ.צ.ב.ה.