הגמרא (שבת קכ.- קכ: ) אומרת כי טלית שנאחזה בה אש אזי מותר לתת על הטלית בחלק שאין בו אש מים וזאת כדי למנוע מהאש להתפשט ולשרוף חלקים נוספים של הטלית (יש מהראשונים שמבארים כי היתר נתינת המים בחלק שאינו שרוף אינו מוגדר כמלאכת מכבס משום שכיבוס שייך רק במקרה שיש ליכלוך על גבי הבגד, ויש ראשונים הסוברים כי מפאת החשש למלאכת מכבס אזי יש לתת שאר משקים על הבגד ולא מים).
בהמשך הסוגיה אומרת הגמרא שמותר ליצור מחסום מפני האש שמתפשטת באמצעות מילוי כדי חרס במים ובכך ליצור מעין קיר מים שיעכב את התקדמות האש ואף יגרום לכיבויה המלא. סיבת ההיתר לבצע פעולות שיגרמו לכיבוי האש נובעת מהעובדה שהכיבוי נעשה באמצעות גרמא ולא במעשה ישיר של האדם. עוד מבואר בסוגיה כי היתר גרם מלאכה בשבת נלמד מהפסוק "לא תעשה כל מלאכה"(שמות כ י) המורה כי עשייה היא אסורה, אבל עשיה עקיפה באמצעות גרמא יש להתיר אותה.
למרות שבמקרים המתוארים הותר לבצע פעולות של גרם כיבוי, יש לציין כי לא בכל תרחיש הותר לבצע פעולות עקיפות של גרמא. הגמרא (שבת מז: ) אוסרת להניח כלי מלא במים מתחת לנר דולק בכדי שניצוצות הניתזים מהנר ייקלטו בכלי עם המים וייכבו בתוכו. סיבת איסור נתינת הכלי נובעת מכך שנפילת הניצוצות למים מקרבת את זמן כיבויים.
הראשונים ( תוספות שבת מז: וכן הרשב"א) כותבים שני טעמים מדוע הנחת הכלי עם המים מתחת לנר איננה גרם כיבוי המותר. הסבר אחד טוען כי קיים חשש שבעת הנחת הכלי עם המים יינתזו ניצוצות מתוך הנר הדולק והאדם שמחזיק את הכלי עם המים יקרב באופן יזום את הכלי אל עבר הניצוצות ובכך הוא יכבה את הניצוצות באופן ישיר שאיננו יכול להיות מוגדר כגרמא בעלמא. טעם שני טוען כי מאחר שהמים שבתוך הכלי גלויים לאוויר והניצוצות נופלים לתוך המים בצורה ישירה, אזי חכמים החמירו ולא התירו כבכל גרם כיבוי אחר שנעשה.
מתוך הדברים עולה כי לא כל פעולת גרמא מותרת בשבת וישנם מקרים שאין בהם היתר גרמא. כמו כן ישנם מקרים אשר יכולים להידמות למעשה עקיף ולפעולת גרמא, אך למרות הדמיון למעשה גרמא הם אינם מוגדרים כך אלא יש לראות בהם את פעולת מעשה האיסור בעצמו, כגון הנחת קדרה על גבי האש אשר התבשיל שבתוכה מתבשל לאחר זמן, במקרה זה לא ניתנו בידיים ובאופן ישיר מים רותחים על גבי התבשיל, אלא נעשתה מעין פעולה עקיפה של הנחת הקדרה על גבי האש, בכל זאת פעולת ההנחה מוגדרת כמעשה בישול האסור בשבת מדאורייתא, משום שזו דרך הבישול.
הגמרא ( בבא קמא ס.) אומרת שזריית גרעיני התבואה ביחד עם השיבולים בכדי להפרידם היא פעולה אסורה בשבת, למרות שהרוח הנושבת היא זו שמבצעת את עיקר מלאכת ההפרדה שבין הגרעינים והשיבולים. סיבת האיסור נובעת מהכלל שמלאכת מחשבת אסרה תורה, וממילא כיוון שאופי מלאכת הזרייה והדרך המקובלת לבצע אותה היא בשיתוף פעולה של הזורה עם נשיבת הרוח, אזי ביחס לאיסורי שבת, מעשה האדם בזריית התבואה הוא האסור ופעולת הזרייה היא המוגדרת כמלאכה האסורה בשבת, משום שדרך המלאכה היא שיתוף פעולה עם כוח אחר (נשיבת הרוח).
לאור הדברים כותבים הפוסקים כי מערכות שמקבלות פקודות הפעלה מעין אלקטרונית, לא ניתן להתייחס אל הפעלת המערכות כאל פעולת גרמא או מעשה עקיף שיכול במקרים מסוימים להיות מותר בשבת, אלא מאחר שדרך הפעלת המערכות וכן דרך השימוש בהן נעשה באמצעות העין האלקטרונית אזי הפעלת העין והמערכות בשבת דומה לפעולת הזרייה שהיא מיוחסת אל האדם במעשה וישיר וקיים איסור לעבור ליד העין האלקטרונית ולגרום להפעלת המערכות בשבת.
הדברים נכתבו בתמצות לעיון ולימוד ואין בהם כלל הוראת הלכה למעשה. לתגובות: stern1416@gmail.com