ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה), עלה אמש (רביעי) לנאום במליאת הכנסת במסגרת דיון על הקשישים הנמצאים בבדידות וסיפר על הימים שהאמא שלו, הייתה שולחת אותו לחלק אוכל לקשישים שהיו חוששים לפתוח את הבית מהטראומה שעברו בשואה.
אייכלר פתח את נאומו ואמר: "התורה אומרת: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן". בדידות היא הדבר הקשה ביותר לאדם בכלל ולאדם קשיש עוד יותר. ולכן העניין הזה של הסיוע, לא רק הסיוע הכספי אלא להיות אתו ביחד, עם האדם הקשיש, הוא מצווה גדולה. ואם מדברים על זה, אחד הדברים הכי נפלאים שאפשר לעשות זה במשרד של כבוד השרה גמליאל, של אזרחים ותיקים מה שנקרא. דברים נפלאים נעשים שם, ואפשר לעשות עוד, יש הרבה דוגמאות".
"אנחנו היום ביום הבין-לאומי לזכר השואה" הוסיף אייכלר. "כמה קשה הייתה הבדידות לניצולי השואה שלא זכו להקים בית חדש ולא להקים משפחה חדשה. אני שייך לדור ביניים כזה שעוד זוכר את כל אותם אנשים שאיבדו משפחות. היום כשמדברים על ניצולי שואה – הם היו ילדים בזמן שואה. אבל אני עוד זוכר אנשים שאיבדו אישה וילדים בשואה, והם באו לארץ והם לא הצליחו – היו כאלה שהצליחו להשתקם ולשכוח ולבנות בית חדש. היו הרבה שלא הצליחו. אני זוכר שהם הסתובבו בשכונות, הסתובבו בבתי-הכנסת".
אייכלר חזר לימי ילדותו וסיפר: "אצלנו בבית אמא שלי הייתה נוהגת להזמין אנשים, וגם הייתה שולחת אתנו אוכל לכל מיני קשישים ניצולי שואה, שהיו גרים במחסנים סגורים, ולא היו פותחים את הדלתות, ורק בגלל האמון שהיה להם כבר הם היו צריכים את המזון הזה. והמדינה ידעה שכשיש מקרים כאלה שולחים אותם לשכונות חרדיות, שמה הם לא יישארו בלי אוכל".
"אבל הרבה אנשים גם שלא היו ניצולי שואה לא זכו להקים משפחה גדולה. ודווקא בשנות הזקנה, אז מרגישים את האמרה: ילדים זה ברכה. בדרך כלל משפחה ברוכת ילדים, גם יש תורנויות, ואצל ההורים, והם לא נשארים בודדים. וגם בקהילות – חרדיות אני יודע, אולי יש קהילות נוספות – שבנים ובנות, וצעירים וצעירות, הולכים לזקנים וזקנות, לבתים שלהם, ומכנסים אותם, ומביאים אותם, ומחזירים אותם. וכבוד השרה הייתה בסיור בקהילת בעלז וראתה את היחס אל הקשישות. גם קשישות שיש להן משפחה, אבל כשהן לבד אז מכנסים אותן, עושים איתן פעילות. זה דבר גדול מאוד.
"אני רוצה רק לומר לצעירים: רבותי הצעירים, אתם תהיו פעם זקנים. כל מי שלא רוצה להקים משפחה ברוכת ילדים בגלל נוחות, בגלל קריירה – לא מדבר על מישהו שלא יכול – צריך לזכור שכשיהיה זקן ויהיה קשיש, הוא מאוד מאוד יחכה על כל ילד ועל כל בת ועל כל נכד ונכדה ונין ונינה, שייכנסו ויהיו אתו ביחד.
איכלר הוסיף: "ועוד נקודה אחת, אדוני היושב-ראש, העניין של האמונה. יהודי מאמין אומר: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי". אדם שמרגיש שהוא מאמין שבורא עולם נמצא אתו, גם צעיר וגם זקן, הוא אף פעם לא לבד. אומנם זה קשה, ולכן גם באים זקנים לבתי-כנסת ופוגשים אנשים, אבל תמיד הוא עם הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא אתו.
"זו ברכה גדולה שאפשר להמליץ גם לכל הצעירים לזכור, שגם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי, ותפקידך כאדם לעזור למישהו אחר שהיום בודד וזקן. תחשוב מה אני יכול לעשות כדי לקפוץ אפילו לביקור קצר, לשתות תה עם איזה קשיש, שאתה יודע, לך אין זמן אף פעם, אבל לו יש הרבה זמן. כדאי לכם לבוא לבקר. תעשו את זה באופן פרטני, תעשו את זה באופן ציבורי, ויהי השם אתכם.".